Chrast u Chrudimi
Pardubice Cf 5. 12. 1942 ( )
33 /
Chroustovice
Pardubice Cf 5. 12. 1942
1
Chrudim
Pardubice Cf 5. 12. 1942 (88)
92 /
4
6
Pardubice Cg 9. 12. 1942 (1) 2 osoby zatčeny / 2 people arrested / אנשים נעצרו 1 osud neznámý / 1 person’s life data are unknown / אדם אחד שאבדו עקבותיו Jevíčko
Brno Ac 19. 3. 1942 (100)
105
Brno Ad 23. 3. 1942 (1) 3 osoby zatčeny / 3 people arrested / אנשים נעצרו 1 osud neznámý / 1 person’s life data are unknown / אדם אחד שאבדו עקבותיו Litomyšl
Pardubice Cf 5. 12. 1942 (85)
92
Pardubice Cg 9. 12. 1942 (3) Praha Dc 9. 6. 1943 (1) 3 osoby zatčeny / 3 people arrested / אנשים נעצרו Luže
Pardubice Cf 5. 12. 1942 (36)
40 /
4
4 osudy neznámé / אנשים שאבדו עקבותיהם 4 people’s life data are unknown Pardubice
Praha At 7. 5. 1942 (4)
345
Kolín AAc 9. 6. 1942 (1) Pardubice Ez 24. 6. 1942 (3) — zvláštní transport / — special transport / — טרנספורט מיוחד Praha Cc 20. 11. 1942 (2) Pardubice Cf 5. 12. 1942 (2) Pardubice Cg 9. 12. 1942 (314) Praha Dc 9. 6. 1943 (2) Praha De 5. 7. 1943 (5) Lípa Dn 14. 9. 1943 (1) 11 osob zatčeno / 11 people arrested / אנשים נעצרו Parník
s
t
o
Pardubice Cf 5. 12. 1942
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
8
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
( 129 )
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
( 130 )
i
l o k a l i t a
Transporty, jimiž židovští obyvatelé odjeli do Terezína
Počet transportovaných/
l o c a l i t y
Transports which took the Jewish residents to Terezín
Number of transported people/
Number of survivors
י ש ו ב
טרנספורטים בהם הגיעו התושבים היהודים לטרזין
מספר המגורשים
מספר הניצולים
Praha Ba 10. 8. 1942 (2)
36
Polička
Pardubice Cf 5. 12. 1942 (21) Pardubice Cg 9. 12. 1942 (7) Praha Dc 9. 6. 1943 (1) 4 osoby zatčeny / 4 people arrested / אנשים נעצרו 1 osud neznámý / 1 person’s life data are unknown / אדם אחד שאבדו עקבותיו Přelouč
Pardubice Cf 5. 12. 1942 (7)
31
Pardubice Cg 9. 12. 1942 (24) Přestavlky
Tábor Bz 12. 11. 1942 (1)
5
Pardubice Cf 5. 12. 1942 (3) Pardubice Cg 9. 12. 1942 (1) Ústí nad Orlicí
Pardubice Cf 5. 12. 1942 (24)
27
Praha Cv 6. 3. 1943 (1) 2 osoby zatčeny / 2 people arrested / אנשים נעצרו Vysoké Mýto
Pardubice Cf 5. 12. 1942 (25)
38
Pardubice Cg 9. 12. 1942 (13) Zájezdec
Pardubice Cg 9. 12. 1942
3
Zámrsk
Pardubice Cf 5. 12. 1942
1
Praha AAg 13. 7. 1942 (2)
14
Žamberk
Hradec Králové Ch 17. 12. 1942 (9) 2 osoby zatčeny / 2 people arrested / אנשים נעצרו 1 osud neznámý / 1 person’s life data are unknown / אדם אחד שאבדו עקבותיו
Počet přeživších
The special types of transport are marked Ez and AE. Transports Ez transferred a total of 307 prisoners to Terezín from all over the Protectorate. The marking ‘Ez’ derives from the German expression ‘Einzelreisende’ — ‘individual passengers’. Three people from our region were included in one of these transports — one family from Pardubice (the Fleischners) — on June 24, 1942. As indicated by one of the Terezín Memorial Books, these special transports were dispatched between February 7, 1942 and November 13, 1944. The selection of people to be transported by them followed various criteria. Initially, they carried the members of so-called Aufbaukommandi (construction and development commando), later, they transported especially the Jews who had been caught (or accused of) violating anti-Semitic persecution provisions or released from detention and considered, for whatever reasons, dangerous. Of these prisoners, 90 people lived long enough to see liberation, the personal data of 7 people are unknown and the others died (the Fleischner Family being among the dead). Another specific type of transport that is not respresnted in our survey is the transport marked with the letters AE followed by a numeral (depending on the order). Those were transports carrying ‘Jewish half-breeds’ and people living in ‘mixed marriages’. The immense pressure developed by German authorities on the forcible transfer of these people further intensified in the fall of 1944. The marking of the AE transports was derived from the German term ‘Arbeitseinsatztransporte’ describing people designated to ‘work in enclosed working conditions’. They were dispatched to Terezín between January 31, and March 16, 1945 from Prague, Moravská Ostrava, Olomouc and from a concentration camp in Lípa that was being closed down at the time. The overall number of people transferred by these transports
Zvláštním typem jsou transporty, označené písmeny Ez a AE. Transporty Ez bylo do Terezína z celého protektorátu dovezeno 307 vězňů, označení Ez vychází z označení vězňů „Einzelreisende“ — „jednotliví cestující“. Z našeho kraje to byly tři osoby — jedna rodina z Pardubic (Fleischnerovi), která tvořila jeden takový transport 24. 6. 1942. Tyto transporty se dle údajů Terezínské pamětní knihy konaly v mezidobí od 7. 2. 1942 do 13. 11. 1944. Lidé do nich byli vybíráni z různých důvodů — z počátku to byli příslušníci tzv. Aufbaukommanda (komando výstavby), později však především Židé, přistižení (nebo jen obvinění) při porušení protižidovských perzekučních opatření nebo propuštění z vazby a z nejrůznějších důvodů považovaní za nebezpečné. Z vězňů této kategorie se osvobození dočkalo 90, osud 7 lidí je neznámý, ostatní zahynuli (mezi nimi i pardubická rodina Fleischnerova). Druhým specifickým typem, který se v našem výčtu také vyskytuje, je typ transportů, označený písmeny AE a číslicí (dle pořadí). Jedná se o transporty „židovských míšenců“ a osob, žijících v tzv. „smíšeném manželství“. Tlak okupačních úřadů na odsun těchto osob zesílil na podzim 1944. Transporty AE dostaly označení od slova „Arbeitseinsatztransporte“, tedy transporty osob, určených k „uzavřenému pracovnímu nasazení“. Do Terezína byly vypravovány od 31. 1. do 16. 3. 1945 z Prahy, Moravské Ostravy, Olomouce a rušeného tábora v Lípě. Do Terezína dopravily celkem s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
AE – ובEz – הטרנספורטים המסומנים ב אסירים מן307 .הם טרנספורטים מסוג מיוחד הפרוטקטוראט כולו נשלחו לטרזין בטרנספורט האותיות מתייחסות למונח.Ez שסומן בסימון . – נוסעים בודדים,”Einzelreisende” הגרמני ממחוז פרדוביצה סומנו רק שלושה נוסעים שלושת בני משפחת פליישנר,בסימון זה .24.6.1942 מפרדוביצה שהגיעו לטרזין בתאריך על פי ספר הזכרון של טרזין בוצעו טרנספורטים 7.2.1942-אלה בתקופת הביניים שבין ה האנשים שובצו בטרנספורטים.13.11.1944-וה בהתחלה היו אלה אנשים שיועדו.מסיבות שונות ”Aufbaukommando” ,”ל ”אאופבאוקומנדו )”קבוצת הבנייה”( ומאוחר יותר היו אלה יהודים שהואשמו בהפרת חוקי הגזע והחוקים יהודים ששוחררו מבתי הכלא או,האנטי יהודיים 90- כ.יהודים שנחשבו מסיבות שונות מסוכנים . מהם אינו ידוע7 גורל,מבין אסירים אלו שרדו (השאר )כמו גם משפחת פליישנר מפרדוביצה .נספו טרנספורטים אחרים סומנו בסימון היו אלה.( ומוספרו )על פי סדר עולהAE טרנספורטים של אנשים מ”נשואי תערובת כאשר כל היהודים,1944 בסתיו.”עם יהודים גבר,האחרים כבר היו מרוכזים בגיטאות הלחץ של הרשויות הגרמניות לגרש גם אנשים מקורוAE הסימון.”שהוגדרו ”יהודים חלקיים Arbeitseinsatztransporte במילה הגרמנית . טרנספורט למיועדים לעבודה בהסגר,– כלומר לטרזיןAE אנשים הגיעו עם הסימון3657 ממורבסקה,בטרנספורטים שיצאו מפראג ( 131 )
) ( 132
אוסטרבה ,מאולומואוץ וממחנה העבודה שנסגר בליפה ) .(Lípaהטרנספורטים יצאו בין התאריכים 31.1.1945ו .16.3.1945-בניגוד לטרנספורטים האחרים ,שרדו מרבית האנשים מטרנספורטים אלה ורק מיעוטם נספו .סוף המלחמה כבר היה קרוב ומטרזין כבר לא יצאו טרנספורטים למחנות ההשמדה במזרח. יש לציין מספר מקומות נוספים במחוז פרדוביצה הקשורים לרצח היהודים בידי הנאצים .מדובר במקומות בהם נקברו אסירים שהושלכו מרכבות טרנספורט בסוף המלחמה ומקומות בהם היו מחנות עבודה קטנים )בדרך כלל שלוחות של מחנות מחוץ לגבולות צ׳כיה(. במאמץ לכסות על הפשעים שנעשו במחנות הריכוז ,פינו הנאצים בהדרגה מחנות עם התקרבות החזית .מספר טרנספורטי פינוי כאלה עברו בשטחי צ׳כיה שעדיין לא שוחררו בתחילת שנת .1945כמה רכבות שהובילו אסירים ממחנה ההשמדה אושוויץ עברו בחודש ינואר 1945במסילת הרכבת שבין צ׳סקה טר׳בובה ופרדוביצה .האסירים הובלו בתנאים נוראים, ללא מזון ושתיה ,לבושים מדי אסירים בלבד בקרונות משא פתוחים .חיילי האס .אס .השליכו את גופות האסירים שמתו בדרך מהרכבות הנוסעות לאורך המסילה או בתחנות בהם עצרה הרכבת .אסירים רבים הוכו למוות או נורו בתחנות הרכבת בדרך כאשר נתפסו בנסיון להשיג מזון או שתיה מעובדי תחנות הרכבת או מהנוסעים בתחנה .אנשים מן האזור קברו בדרך כלל את גופות המתים בבתי הקברות
i
j
a
k r
m
é
k
was 3657. Unlike in the case of the above-referenced transports, the survivor to dead ratio is reverse — i. e. most of the transported people were liberated as the end of the war drew close and no transports left Terezín for extermination camps in Eastern Europe.
c
i
b
u
d
r
p a
v
ů
d
i
ž
y
p
o
t
s
3 657 osob, poměr zachráněných k zahynulým je v nich oproti dosavadním transportům obrácený — většina z nich se osvobození dožila, protože konec války byl blízko a z Terezína již neodjížděly transporty do vyhlazovacích táborů na východě.
Pamětní deska obětem na hřbitově v Pardubicích. / Monument commemorating victims at Pardubice’s cemetery.
לוח זכרון לקרבנות השואה בבית הקברות בפרדוביצה.
Our pursuit of the traces of the Nazis’ genocide of the Jews leads us to several localities in our region that remind us of the terrors of war. These localities either became the final resting place for prisoners who were thrown off passing transport trains at the end of the war or served as Nazi labor camps (or as branches of several foreign camps). Attempting to mask the crimes committed in concentration camps, The Nazis evacuated the camps as the war front moved westward. Many transport trains traveled across Czech Lands that had not yet been liberated in the early months of 1945. Several transport trains carrying prisoners from the Auschwitz concentration camp passed through Česká Třebová and Pardubice in January 1945. The prisoners were transferred in horrific conditions in open freight railroad cars, without food and drink and clothed in ragged prison uniforms. Those who died were got rid of easily by German policemen guarding the transport trains: they threw them off a passing train or forced them out during a stop at a railroad station. Many prisoners were beaten to death or shot dead at railroad stations where they tried to ask railroad staff or passengers for some food or drink. People living nearby railroad tracks would bury the bodies of the poor wretches at local cemeteries. Somewhere, they erected monuments where their bodies where found. Such graves are in Chroustovice — 3 men were buried at the local cemetery. Other graves are in Dobříkov — a mass grave of 4 victims, in Zámrsk — another mass grave of 4 victims, in Lány na Důlku — a mass grave of 12 victims, in Dlouhá Třebová and Parník — a mass grave of 29 victims and in Ústí nad Orlicí — 10 buried people. During WWII, there were several camps for Jews on the territory of the Pardubice Region. All of them were branches
V souvislosti s nacistickým vyvražďováním Židů se musíme zastavit ještě u několika míst našeho kraje, která tento strašný fakt připomínají — jednak jsou to místa, kde jsou pochováni vězňové, kteří byli vyhozeni z projíždějících transportů na konci války, jednak lokality, kde byly nacistické pracovní tábory (resp. pobočky několika zahraničních). Ve snaze zakrýt zločiny prováděné v koncentračních táborech, evakuovali nacisté tyto tábory před postupující frontou. Řada transportů vedla přes české země, které na začátku roku 1945 ještě nebyly osvobozeny. Několik transportů s vězni z vyhlazovacího tábora v Osvětimi projelo v lednu 1945 po trati mezi Českou Třebovou a Pardubicemi. Vězni byli převáženi ve strašných podmínkách, bez jídla a pití, oděni pouze v cárech vězeňských stejnokrojů, v otevřených nákladních vagónech. Zemřelých se esesáci zbavovali jednoduše — vyhazovali je z jedoucího vlaku nebo na nádražích, kde vlak zastavil. Mnoho vězňů bylo ubito nebo zastřeleno přímo v železničních stanicích při pokusu o získání pití nebo potravy od železničních zaměstnanců nebo cestujících. Lidé z okolí pak těla těchto nešťastníků většinou pohřbili na místních hřbitovech, nebo jim postavili pomník přímo v místě, kde byli nalezeni. Tyto hroby nalezneme v Chroustovicích — na obecním hřbitově jsou pohřbeni 3 muži. Další jsou v Dobříkově — společný hrob 4 obětí, také v Zámrsku — rovněž společný hrob 4 obětí, v Lánech na Důlku — hrob 12 obětí, v Dlouhé s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
בישובים או בנו אנדרטאות לזכרם במקום בו קברים כאלה ניתן למצוא.נמצאו גופותיהם בבית הקברות בכפר.במספר ישובים במחוז ( קבוריםChroustovice) חרואוסטוביצה (Dobříkov) בכפר דובר׳יקוב.שלושה גברים בזאמרסק,נמצא קבר אחים של ארבעה קרבנות ( נמצא קבר אחים של ארבעהZámrsk) Lány na) בכפר לאני נאד דולקו,קרבנות בדלואוהה, אסירים12 ( נקברו גופות שלDůlku ( ובפארניקDlouhá Třebová) טר׳בובה . אסירים בקבר אחים29 ( קבוריםParník) ( קבוריםÚstí nad Orlicí) באוסטי נאד אורליצי .עשרה אסירים בשטח מחוז פרדוביצה נמצאו בזמן מלחמת .העולם השנייה כמה מחנות שיועדו ליהודים מדובר בשלוחות של מחנה העבודה בגרוסרוזן ( באזור סביטאבי ובאזור ברניינץGross-Rosen) ( ובר׳זובה נאד סביטאבואוBrněnec) כמו כן מוקמו.(Březová nad Svitavou) בשטח המחוז כמה מחנות ריכוז ליהודים שהיו,(Trnávka) בסביטאבי ובעיירה טרנבקה מסופחים ככל הנראה למחנה ריכוז כלשהו .בגרמניה המחנה בברניינץ – שלוחת מחנה הריכוז ”גרוסרוזן מוקמה במפעל ”לוו באר השלוחה.( בקצה הכפר ברניינץLöw–Beer) במחנה נכלאו.1944 תיפקדה מספטמבר שהועברו ממחנה, גברים ונשים,אסירים יהודיים רוב האסירים היו יהודים.העבודה גרוסרוזן , אסירים עברו במחנה1500- כ.(96%) מפולין גופות המתים נקברו מאחורי. מתו במקום58 ( 133 )
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
Třebové a Parníku — hrob 29 vězňů a v Ústí nad Orlicí — 10 pohřbených. Na území Pardubického kraje se v době 2. světové války nacházelo několik táborů pro Židy. Jednalo se o pobočky tábora Gross Rosen, které byly v našem kraji na Svitavsku — v Brněnci a Březové nad Svitavou. Kromě nich zde byly ještě další koncentrační židovské tábory — ve Svitavách a v Městečku Trnávka, které patrně spadaly pod některý velký německý koncentrační tábor, z dochovaných pramenů to však nelze zjistit. Tábor v Brněnci — pobočka grossrosenského tábora byla umístěna na východním okraji obce Brněnec v textilní továrně Löw–Beer, kde byli také vězňové zaměstnáni. Pobočka fungovala od září 1944, byli zde vězněni Židé — muži i ženy, které sem převezli z Gross Rosenu. Většina vězňů byli polští Židé (96 %). Táborem prošlo kolem 1500 vězňů, zemřelo zde 58 osob, které byly pochovány za zdí obecního hřbitova v Německé Bělé (dnes Bělá nad Svitavou). K jejich exhumaci došlo v r. 1946, ostatky byly přeneseny na obecní hřbitov tamtéž. Tábor byl rozpuštěn 8. května 1945 a vězňové (1021 osob) asi po týdnu odjeli do svých domovů. V Brněnci byla také od r. 1943 v bývalém Daubkově mlýně továrna Oskara Schindlera, který sem z Krakova přesunul asi 800 židovských vězňů z Osvětimi, kteří v továrně do konce války pracovali a díky tomu přežili (viz heslo Svitavy).
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
of the camp in Gross Rosen. They were situated mainly in the Svitavy district — in Brněnec and Březová nad Svitavou. In addition to these, there were other concentration camps in Svitavy and in Městečko Trnávka that were likely to be a part of another large-size German concentration camp. This fact, however, cannot be verified with the aid of available sources. The camp in Brněnec — a branch of the Gross Rosen camp — was located at the suburb of the community of Brněnec, specifically on the premises of the Löw — Beer textile company where the prisoners also worked. The branch was launched in September 1944. Its prisoners were both men and women who were transported from Gross Rosen. Most prisoners were Polish Jews (96 %). A total of 1 500 prisoners passed through this camp, 58 of them died there and were buried behind the wall of the communal cemetery in Německá Bělá (today called Bělá nad Svitavou). Their bodies were exhumed in 1946 and all of the mortal remains were transferred to the communal cemetery in the same town. The camp was dissolved on May 8, 1945 and within a week’s time all of its prisoners (1 021 people) set out on their journey home. In 1943, Oskar Schindler started a factory in the former building Daubek’s mill in Brněnec. Schindler brought 800 Jewish prisoners from Krakow who continued to work in the factory until the end of the war, which saved their lives (see the chapter about Svitavy). Unfortunately, we do not have any detailed data about the branch in Březová nad Svitavou (except its existence and connection with Gross Rosen).
( 134 )
קיר בית הקברות של הכפר ניימצקה ביילה )כיום .(Bělá nad Svitavou) (ביילה נאד סביטאבואו ונקברו1946 הגופות הוצאו מן האדמה בשנת המחנה שוחרר.מחדש בתוך בית הקברות אסירים חזרו לבתיהם1021- ו8.5.1945 ב .כעבור שבוע ( בכפרDaubek) ”בטחנת הקמח ”דאובק במפעל.מוקם בית החרושת של אוסקר שינדלר אסירים יהודים מאושוויץ800-הועסקו כ האסירים עבדו במפעל עד.שהעביר מקראקוב סוף המלחמה וחייהם ניצלו תודות לכך )ראה .(ערך סביטאבי שלוחה נוספת של מחנה גרוסרוזן מוקמה Březová) בישוב בר׳זובה נאד סביטאבואו מלבד מיקומו ושיוכו אין בידינו.(nad Svitavou .נתונים נוספים לגבי מחנה זה 1942 מחנה העבודה בסביטאבי הוקם בשנת במחנה היו.35–15 עבור גברים יהודיים בגלאי רק שני צריפי עץ ארוכים שגודרו בקיר לבנים ההשגחה על האסירים הופקדה בידי.וגדר תיל ( ומאוחר יותרWerkschutz) ”ה ”וורקשוטץ במחנה. אס.בידי יחידת הזונדרקומנדו של האס יהודים מפולין70%) גברים500-עברו כ , על פי הנתונים שבידינו.( יהודים מצ׳כיה30%-ו האסירים הועסקו על. אנשים15 מתו במחנה 1944 בשנת.(Barthel) ”ידי חברת ”בארטל הועברו האסירים לעיר ברסלאו ובמחנה שוכנו 400- אוקראיניות ופולניות )כ,נשים רוסיות , המחנה פוזר עם הגעת הצבא האדום.(אסירות .12.5.1945 ככל הנראה בתאריך
The camp in Svitavy was built in 1942 for Jewish men aged 15 to 35 years. The camp consisted of two wooden houses separated from the outside world by brick wall and barbed wire. The guarding of the prisoners was first commissioned with Werkschutz and later with Sonderkommando SS. During all the years of its operation, the camp saw a total of about 500 men, 70 % of them being Polish Jews. The remaining 30 % were Czech Jews of whom 15 people reportedly died on camp premises. The prisoners were employed by the Barthel company. In 1944, the prisoners were deported to Vratislaw and their places in the camp were filled up by women from Russia, Poland and Ukraine (approximately 400 women). The female prisoners were released upon the arrival of the Red Army; i. e. probably on May 12, 1945. The camp in the little community of Městečko Trnávka was established on the premises of the Union of Czech Trades (Svaz českých řemesel) in 1942. It served its purpose until 1943 during which time it saw about 150, mostly Polish Jews (men and some women). Documents record the death of two people who were buried at a local cemetery. Several other prisoners were allegedly beaten to death by guards and then buried in a nearby grove. The place where the camp prisoners were deported in 1943 has never been identified.
O pobočce v Březové nad Svitavou podrobnější údaje (mimo její existenci a příslušnost ke Gross Rosenu) nemáme. Tábor ve Svitavách byl vybudován v roce 1942 pro židovské muže od 15 do 35 let. Tvořily jej dva dřevěné baráky, oddělené od okolí cihlovou zídkou s ostnatým drátem. Ostrahu vězňů měl nejprve na starosti Werkschutz, později Sonderkommando SS. Táborem prošlo asi 500 mužů, z nichž 70 % tvořili polští Židé a zbytek Židé čeští. Z nich zde údajně zemřelo 15 osob. Vězně zaměstnávala firma Barthel. V roce 1944 došlo k deportaci vězňů do Vratislavi, v táboře byly místo nich umístěny ruské, polské a ukrajinské ženy (asi 400 vězenkyň). Osazenstvo bylo rozpuštěno po příchodu Rudé armády — asi 12. 5. 1945. Tábor v Městečku Trnávka byl zřízen v budově ozdravovny Svazu českých řemesel v r. 1942. Existoval jen do r. 1943 a za dobu jeho fungování jím prošlo asi 150 převážně polských Židů (mužů a několika žen). Jsou doloženi dva zemřelí, kteří byli pochováni na místním hřbitově. Dalších několik vězňů bylo údajně ubito dozorci a zahrabáno v nedalekém lesíku. Kam byli vězňové v r. 1943 z tábora odvezeni, se nepodařilo zjistit.
(מחנה העבודה בעיירה טרנאבקה )טורנאו במבנה בית1942 ( מוקם בשנתTrnávka) .ההבראה של איגוד בעלי המלאכה בצ׳כיה 150- ועברו בו כ1943 המחנה תיפקד רק עד רובם אסירים יהודים מפולין )גברים,אנשים קיימים נתונים על שני יהודים.(וכמה נשים .שמתו במחנה ונקברו בבית הקברות המקומי מספר אסירים נוספים הוכו למוות בידי שומרי .המחנה וגופותיהם נקברו בחורשה הסמוכה לא ידוע לאן הועברו האסירים כשנסגר המחנה .1943 בשנת
Pomník obětem z Poličky a okolí. / Monument commemorating victims from Polička and its environs.
.אנדרטה לקרבנות מפוליצ׳קה ומן הסביבה s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
( 135 )
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
( 136 )
Torzo dálnice u Jevíčka, kterou za války byli přinuceni stavět také Židé. / The torso of a motor way near Jevíčko; the motor way was one of forced labor projects .חלק מן הכביש המהיר בקרבת יביצ׳קו שנבנה בין השאר על ידי פועלי כפיה יהודיים בזמן מלחמת העולם השנייה where Jews had to work during WWII.
Pamětní deska obětem na hřbitově v Pardubicích. Monument commemorating victims at Pardubice’s cemetery.
.לוח זכרון לקרבנות השואה בבית הקברות בפרדוביצה s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
( 137 )
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
e p i l o g Cesta po památkách židovské provenience nás vede k zamyšlení, čím byla tato specifická komunita pro dějiny našeho národa, jednotlivých obcí a měst, významná. Výše uvedená různorodost architektury, která obohatila ráz měst a vesnic, je jen vnější stránkou mnohem bohatšího dědictví, které soužití Židů s křesťany v naší historii zanechalo. Není možné je idealizovat, antisemitismus — nový „směr“ z konce 19. století měl — mnoho zastánců i v prvorepublikovém Československu. Právní postavení všech náboženství bylo ve státním systému nové republiky rovnocenné, proto nebyli ani Židé nijak omezováni v provozování svého náboženství a na většině škol bylo běžné, že vyučovat náboženství docházel kromě katolického kněze a farářů různých protestantských církví i židovský rabín nebo učitel. Přesto však bylo vnímání židovství více či méně stále přítomné a skrytá diskriminace stále živá. Vztah křesťanských a židovských sousedů nebyl nikdy zcela idylický, vždy se našli lidé s předsudky, které živila často jen obyčejná závist na úspěšnějšího nebo bohatšího souseda. Jeho odlišné náboženství bylo pak snadným cílem, stejně jako z něj Hitlerův nacismus udělal snadného viníka všech křivd na Německu spáchaných. I dělnické bouře, vedené socialisty na konci 19. a počátku 20. století často využívaly faktu, byl-li továrník židovského náboženství (např. v Chrudimi několikrát dělníci vytloukli okna největší obuvnické továrně Popprově
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
e p i l o g Taking a journey around the monuments of Jewish origin we cannot help but contemplate the significant contribution of this specific culture to the history of our nation, its towns and communities. The above-specified diversity of architecture that enriched the spirit of towns and communities is only the superficial facet of the much richer heritage that was handed down to our history by the coexistence of Jews and Christians. History, however, cannot be perceived through the optics of false beliefs and ideals. Anti-Semitisms — a new ‘tendency’ developing at the end of the 19 th century — had many followers even during the time of the First Czechoslovak Republic. All religions practiced during the First Republic enjoyed legal equality. The Jews thus were not limited, in any way, in practicing their religious life and most schools commonly offered religious education taught not only by Catholic priests but also by the representatives of protestant churches, Jewish rabbis or teachers. Nonetheless, being Jewish remained to be perceived more or less distinctly as being different and hidden discrimination continued to exist. The relations between Christian and Jewish neighbors were never idyllic. There were always prejudiced advocates of stereotypes that were often nourished by nothing less than envying a more accomplished or richer neighbor, his different religion making him an easy target or a culprit to be blamed — by Hitler’s Nazism — for all injustice ever caused to Germany. Even the laborers’ rebellions led by socialists in the late 19 th century and in the early 20 th century often justified their actions with the fact that a specific factory owner was of Jewish origin (For instance, in Chrudim, the windows of the largest shoe making company owned by Popper were repeatedly smashed by laborers proclaiming anti-
( 138 )
א פ י ל ו ג
סיור באתרים היהודיים של מחוז פרדוביצה מביא למחשבות בדבר חשיבותה של הקהילה היהודית לתולדות העם הצ׳כי בכלל ולתולדות הגיוון האדריכלי שהוזכר בספר.כל ישוב במחוז והעשיר את הערים והכפרים במחוז הוא רק צידה החיצוני של מורשת תרבותית עשירה שהותיר אין.לנו דו קיום ארוך ימים של יהודים ונוצרים גם ברפובליקה,אפשרות לעשות אידאליזציה הצ׳כוסלובקית הראשונה היו תומכים רבים האנטישמיות,ל”כיוון החדש” של המאה הי”ט המעמד החוקי של כל הדתות היה שווה.החדשה במערכת החוקתית של הרפובליקה החדשה למרבית בתי.והיהודים לא הוגבלו בקיום דתם , רב, כומר פרוטסטנטי,הספר הגיע כומר קתולי .או מורה דת יהודי על מנת ללמד בשיעורי הדת היתה, למרות זאת.היה זה דבר שגרתי ורגיל היהדות נוכחת תמיד בתודעת האנשים והאפליה .הסמויה לא מתה יחסי הגומלין בין יהודים ונוצרים מעולם לא תמיד נמצאו אנשים עם דעות.היו אידליים קדומות שהוזנו על ידי קנאה פשוטה לשכן דתו השונה של השכן.המצליח או העשיר יותר הנאציזם של היטלר.הפכה אז למטרה נוחה מצא ביהודים אשם נוח לכל העוולות שגרמניה במשך מהומות, באופן דומה,סבלה מהן הסוציאליסטים של סוף המאה הי”ט ותחילת המאה העשרים נוצלה לעיתים קרובות יהדותו של בעל המפעל )לדוגמא בעיר חרודים שברו פועלים כמה פעמים את חלונות בית החרושת
Semitic slogans despite the fact that Mr. Popper was a Catholic even though his ancestors were of Jewish origin.). Most Jews and Christians, however, lived in harmony, participating in common community and cultural activities and respecting one another. What a shock many Jews must have suffered when Nazism turned them into underdogs and society accepted this attitude? When their friends and neighbors of many years all of a sudden stopped to greet them in the street? When they hung ‘No Jews Allowed’ notices in shopping windows and then clandestinely watched Nazi raids from behind the corner? Naturally, exceptions to this rule where found everywhere. So were many of those brave people who helped Jews and provided them with a shelter for all the war years. Unfortunately, those who are called ‘the just’ and held in high esteem today used to form only a minority. The awareness of every individual’s personal guilt must remain a part of our history. When pursuing the traces of Jewish people the majority of whom ended on the lists of holocaust victims we are confronted with the tragic fact that the atrocious acts of Nazism managed to delete one religious-ethnic group from the map of Europe easily and quickly; that only a brief period of time was needed to make a poet say that “5 million of hearts flew out of a chimney”. However successful we have been in our recent attempts to save the last relics of the ‘stones’ (i. e. cemeteries and synagogues), the existence of one distinctive face of our home is gone for good. This book intended, amongst others, to remember this fact and to revive the no longer existing atmosphere of former Jewish communities by providing their detailed descriptions. If we pay a visit to the places that were either inhabited by Jewish owners before WWI or where their forefathers were buried, we should humbly consider the aftermaths of listlessness and of yielding to
a ozývala se protižidovská hesla, ač továrník sám byl katolického vyznání, byť „rasově“ měl židovské předky). Většinou však žili židovští a křesťanští sousedé ve svornosti, podíleli se na společném spolkovém a kulturním životě a vzájemně se respektovali. Jakým šokem proto byla pro mnohé Židy skutečnost, když z nich nacismus vytvořil vyděděnce společnosti a ta to respektovala, když je jejich dosavadní přátelé a sousedé najednou na ulici nezdravili, do výloh obchodů dali cedulky „židům vstup zakázán“ a v tichosti sledovali postup nacistů proti nim. Jistě, všude byly výjimky a našlo se mnoho statečných, kteří třeba i celou válku Židy ukrývali a pomáhali jim. Bohužel však těchto „spravedlivých“, jak jsou označováni a oceňováni, byla menšina. I toto vědomí vlastních vin musí být součástí naší historie. Při pouti po stopách Židů, jejichž naprostá většina končí na seznamech obětí holocaustu, jsme konfrontováni s tragickou skutečností, jak snadno a rychle vymazal zrůdný nacismus celou jednu nábožensko-etnickou skupinu z mapy většiny Evropy. Jak krátká doba stačila k tomu, aby slovy básníka „5 milionů srdcí vyletělo komínem“. Jakkoli se nám v poslední době daří zachraňovat poslední zbytky „kamenů“ (hřbitovy, synagogy), které po nich zbyly, existence jedné osobité tváře našich domovů je nenávratně pryč. Cílem této knihy bylo mimo jiné připomenout si tuto skutečnost a pokusit se popisem míst, kde dříve Židé žili, oživit i jejich zaniklou atmosféru. Navštívíme-li proto dnes místa, kde před válkou s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
הגדול לנעליים של פופר וקראו סיסמאות למרות שבעל בית החרושת היה,אנטישמיות קתולי על פי דתו ורק אבותיו היו יהודים מבחינת לרוב חיו שכנים נוצרים ויהודים זה.(””גזעם התחלקו בחיי הכלל,לצד זה בשלום וביושר היה זה שוק.ובחיי התרבות וכיבדו זה את זה עצום עבור יהודים רבים כאשר הנאציזם העמיד אותם בתחתית החברה האזרחית והחברה מי שהיו עד אז.כיבדה את מיקומם החדש ידידיהם ושכניהם לא בירכו אותם לשלום ברחוב ומיקמו בחלונות הראווה של חנויותיהם את שכניהם של.”השלט ”הכניסה ליהודים אסורה היהודים הביטו בשתיקה כאשר הנאצים פעלו בכל מקום נמצאו יוצאים מן הכלל.נגד היהודים והיו גם גיבורים אמיצים רבים שאפילו במשך .המלחמה כולה הסתירו יהודים ועזרו להם . חסידי אומות עולם אלו היו מעטים,לצערנו ההכרה באשמתנו שלנו צריכה להיות גם היא .חלק מן ההיסטוריה שלנו ,במהלך העליה לרגל בעקבות יהודי המחוז שעקבות רובם המכריע מסתימים ברשימות אנו מעומתים עם המציאות,קרבנות השואה הטראגית של המהירות והקלות שבה מחק הנאציזם המתועב קבוצה אתנית דתית שלמה תקופת זמן כה קצרה הספיקה על.ממפת אירופה מנת שיתגשמו דברי המשורר בדבר ”חמש מליון אף על פי שבזמן האחרון.”לבבות שעלו בארובה אנו מצליחים להציל את ה”אבנים” )את בתי , בתי הכנסת( שנותרו מאחורי היהודים,הקברות פאן אחד אפיני לתבנית מולדתנו נעלם ולא יחזור .עוד לעולם ( 139 )
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
ještě žili jejich židovští majitelé či kde jsou pochováni jejich předci, mysleme s pokorou na důsledky nevšímavosti a ustupování zlu, které se nás přímo netýká. Věnujme vzpomínku těm, kteří byli z našich měst a vesnic vyhnáni a zahubeni jen proto, že celý svět příliš pomalu reagoval na rychlost nacistické zvůle. Jejich památka nechť je mementem, abychom nemuseli přiznávat pravdivost níže uvedenému citátu: „Globální katastrofa lidstva rozpoutaná druhou světovou válkou je takřka jistě tou největší v dějinách lidstva. Neméně tragickým aspektem této katastrofy je skutečnost, že se lidstvo naučilo žít ve světě, ve kterém se zabíjení, mučení a masové vyhánění stalo každodenní zkušeností, které si již nevšímáme.“ *)
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
evil that is not targeted directly at us. We should commemorate those who were expelled from our towns and communities and exterminated only because the whole world was too reluctant to respond to the Nazis’ arbitrary rule. May the memory of all those victims be our memento preventing the following quotation from becoming reality: “The global catastrophe of mankind set off by World War II is quite certainly the largest catastrophe in the history of mankind. Its least tragic aspect is the fact that mankind learned to live in a world where killing, torturing and mass displacement became everyday experience that we no longer notice.“ *)
*) Eric Hobsbawm: Věk extrémů. Krátké 20. století
*) Eric Hobsbawm: Věk extrémů. Krátké 20. století 1914–1991. ARGO,
1914–1991. ARGO, Praha 1997, s. 61.
Praha 1997, s. 61.
Renáta Růžičková a Alžběta Langová
Renáta Růžičková a Alžběta Langová
( 140 )
מטרת ספר זה היא בין השאר להזכיר את , בעזרת תיאור האתרים,העובדה הזאת ולנסות להחיות את האוירה,שבהם חיו בעבר היהודים לו נבקר היום.שהלכה לעולמה עם היהודים במקומות שבהם לפני המלחמה חיו יהודי המחוז נחשוב בענוה,או היכן שקבורים אבותיהם על תוצאות חוסר האכפתיות והתקדמותו של , נקדיש זכרון לאלה. שאינו נוגע לנו ממש,הרוע שגורשו מערינו ומכפרינו ונרצחו רק בגלל שהעולם כולו הגיב באיטיות רבה מדי על מהירות אנו תקוה שבזכות זכרון.הזדוניות הנאצית יהודי המחוז לא נצטרך להכיר את אמיתותו של :הציטוט המובא לעיל הקטסטרופה הגלובלית של האנושות שנגרמה על ידי מלחמת העולם השנייה היא כמעט לבטח .הקטסטרופה הגדולה ביותר בתולדות האנושות אספקט טראגי לא פחות של קטסטרטופה זו , שהאנושות למדה לחיות בעולם,הוא העובדה עינויים וגירוש המוני הפך מציאות,שבו הריגה *”.יומיומית שאין אנו מבחינים בה עוד המאה, ”תקופת הקיצוניות:*( אריק הובסבאוום ”1991–1914 העשרים הקצרה .61 ע”מ.1997 , פראג,הוצאת ארגו
אלז׳בטה לאנג וקטר׳ינה רוז׳יצ׳קה
p o d ě k o v á n í
s i
z a s l o u ž í
/
c r e d i t
d e s e r v e :
: ת ו ד ו ת Ing. Milena Burdychová (Regionální muzeum v Chrudimi), Mgr. Blanka Čuhelová (Městské muzeum Svitavy), PhDr. Eva Drašarová (Národní archiv Praha), PhDr. Anita Franková (Židovské muzeum Praha), Pavel Hladík (Holice v Čechách), Václav Janata (Heřmanův Městec), Mgr. Pavel Kobetič (Regionální muzeum v Chrudimi), Mgr. Stanislav Konečný (SOkA Svitavy), Josef Kraus (Pardubice), PhDr. Magda Křivanová (Hlinsko), Mgr. Linda Kučerová (SOkA Pardubice), Ing. Mojmír Malý (Matana, Praha), Bc. Milan Novák (Pardubický kraj), Mgr. Marie Otavová (Městské muzeum Žamberk), Mgr. Oldřich Pakosta (SOkA Svitavy), Lucie Petrusová (Sobětuchy), Michal Pešout (Rabouň), PhDr. Václav Pitucha (SOA Zámrsk), Mgr. Veronika Pleskotová (Regionální muzeum v Chrudimi), Mgr. Jana Poddaná, Ph.D. (SOkA Pardubice), Jan Roubínek (Luže), Lenka Schinagelová (Městské muzeum Chrast), Mgr. Otto Schütz (Městské muzeum Chrast), Ing. Jan Suchomel (Městské muzeum Jevíčko), Luděk Štěpán (Zaječice), Mgr. Ivo Šulc (SOkA Chrudim), Vlaďka Šulcová (Městské muzeum Žamberk), Jana Vašková (Městské muzeum a galerie Hlinsko), Ing. Josef Výborný (Pardubice), prom. hist. Petr Zimmermann (SOA Zámrsk), Městské muzeum v Poličce & Rabbi Menachem Kalcheim and Family, Ateret / Praha
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
( 141 )
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
l i t e r a t u r a
p a
r
d
u
b
/
i
c
k
é
m
k r
a
j
( 142 )
i
r e f e r e n c e s
( s e l e c t e d
b o o k s
( ) מ ב ח ר
o n l y )
ס פ ר ו ת
Bubeníčková, R. – Kubátová, L. – Malá, I.: Tábory utrpení a smrti. Praha 1969. Čapková, K.: Češi, Němci, Židé? Národní identita Židů v Čechách 1918–1938. Praha – Litomyšl 2005. Dosoudil, F.: Padesát pět let od deportace židovské náboženské komunity z Pardubic do terezínského ghetta. Zprávy klubu přátel Pardubicka 7–8, 1998, s. 222–225. Dosoudil, F.: Transporty „protektorátních“ Židů z Terezína do Osvětimi v lednu a v únoru 1943 ve vztahu k pardubickému okresu. Zprávy klubu přátel Pardubicka 9–10, 1998, s. 275–279. Ebelová, I. (red.): Soupis židovských rodin v Čechách z roku 1793. Díl 4. Chrudimský kraj, Plzeňský kraj, Žatecký kraj, Hradecký kraj. Praha 2004. Fiedler, J.: Židovské památky v Čechách a na Moravě. Praha 1992. Gold, H.: Die Juden und Judengemeinden Mährens in Vergangenheit und Gegenwart. Brno 1929. Gottwald, K.: Osud sezemických Židů. Zprávy klubu přátel Pardubicka 3–4, 1993, s. 90–91. Grimmlová, J. – Lažová, M.: Židovská komunita v Luži. Seminární práce GJR Chrudim 2002. Habartová, K.: Židovští uprchlíci z Haliče a Bukoviny v Heřmanově Městci během 1. sv. války. Bakalářská práce. Pardubice 2003. Historie a současnost podnikání na Chrudimsku. Žehušice 2004. Huňáček, M.: Pamětní desky a jiné pamětní nápisy na Pardubicku. 1. část – Nápisy v Pardubicích včetně připojených obcí. AB–Zet Pardubicka. Památky, seš. 2. 1995. Charvát, J.: Stará Chrudim. Chrudim 1991. Jevíčko a Židé v historii. Příloha Jevíčského zpravodaje, únor 1992. Jewish monuments of the Eagle mountains. Okresní muzeum Orlických hor 1995. Klenovský, J.: Židovské památky Moravy a Slezska. Brno 2002. Konečný, S.: Lid Bible v Poličce. 2002. Kotyk, J.: Tryzna za pardubické Židy. Zprávy klubu přátel Pardubicka 3–4, 1993, s. 60–61. Kuča, K.: Města a městečka v Čechách, na Moravě a ve Slezsku. Díl I–VI. Praha 1996–2004. Langová, A.: Chrudim v období druhé republiky a protektorátu 1938–1945. DP FF MU Brno 2002. Malá, I. – Kubátová, L.: Pochody smrti. Praha 1965. Němeček, J.: Persekuce pardubických Židů za okupace. Zprávy klubu přátel Pardubicka 5–6, 1989, s. 126–128. Pamětní spis vydaný při příležitosti vzpomínkového aktu na oběti z řad příslušníků Židovské náboženské obce v Pardubicích, kteří zahynuli v době okupace v různých koncentračních táborech, konaného dne 5. září 1948. Pěkný, T.: Historie Židů v Čechách a na Moravě. Praha 1993. Petrusová, L.: Židé na Chrudimsku. Seminární práce katedry biblistiky a judaistiky HTF UK v Praze. Praha 2002. Petrusová, L.: Židovský hřbitov v Hroubovicích. Diplomová práce katedry biblistiky a judaistiky HTF UK v Praze. Praha 2004.
Rozkošná, B. – Jakubec, P.: Židovské památky Čech. Historie a památky židovského osídlení Čech. Brno 2004. Rychlíková, J.: Židovská komunita v Pardubicích 1859–1942 k 55. výročí terezínských transportů. Východočeské muzeum v Pardubicích 1997. Sander, R.: Počty Židů v Čechách v 18. a na počátku 19. století. In: SAP, roč. LII, č. 2, Praha 2002. Schütz, B.: Židé v Pardubicích v době 1. republiky. Suchomel, J.: Muzeum a historicko-vlastivědný kroužek v Jevíčku. 2004. Šafařík, K. – Pospíšil, O.: Holice. Obraz vývoje a současnosti. Holice 1911. Štěpán, L. a kol.: Chrudimsko – utváření venkovských sídel. Chrudim 2001. Štěpán, L. – Růžičková, R.– Šulc, I.: Chrudimsko. Ztracené i zachráněné poklady. Chrudim 2003. Terezínská pamětní kniha I–II. Praha 1996. Vinař – Epštein, K.: Židé na Holicku – Židovská náboženská obec v Holicích. Zprávy Klubu přátel Pardubicka 1–2, 1997. Vinař – Epštein, K.: Židovské synagogy a modlitebny na Pardubicku. Zprávy Klubu přátel Pardubicka 9–10, 1996, s. 227–231. Vinař, K.: Čeští Židé a Pardubicko. Zprávy klubu přátel Pardubicka 3–4, 1993, s. 56–60. Vinař, K.: Pardubický židovský hřbitov (I–IV). Zprávy klubu přátel Pardubicka 5–6, 1994, s. 125–127; 7–8, 1994, s. 169–171; 9–10, 1994, s. 214–215; 11–12, 1994, s. 250–252. Vinař, K.: Podivuhodný osud svitku Tóry z pardubické synagogy. Zprávy klubu přátel Pardubicka 5–6, 1996, s. 188–189. Vítejte v Žamberku. Vyd. Město Žamberk 2002. Vorel, P.: Dějiny města Přelouče II. (1618–1848). Přelouč 2002. Zempliner, A.: Encyklopedie významných osobností ve víru židovského osudu. 2000.
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
( 143 )
Stopy Židů v Pardubickém kraji Traces of the Jews in Pardubice Region
עקבות היהודים במחוז ַפּרְדוּבּי ֵצה Text: Renáta Růžičková a Alžběta Langová Fotografie: Štěpán Bartoš a archiv Překlad do hebrejštiny: Daniel Ziss Překlad do angličtiny: Agentura P Redakce: Štěpán Bartoš, Milan Novák Grafická úprava a pre-press: Petr Vlček a Radovan Krtička, atelier duplex s. r. o. V nákladu 4 000 výtisků vydala pro Pardubický kraj Regionální rozvojová agentura Pardubického kraje, 2006. Vytiskla Východočeská tiskárna, spol. s r. o. Sezemice ISBN 80–86967–04–2
© Renáta Růžičková, Alžběta Langová Photography © Štěpán Bartoš Translation to Hebrew © Daniel Ziss Translation to English © Agentura P
w w w . p a r d u b i c k y k r a j . c z
