Týdenní oddíl Bešalach Rabi Jicchak Seifert Šemous 13 17.) I bylo při odeslání faraem lidu, tak je Bůh neřídil cestou země Pelištejců, protože je blízká, protože řekl Bůh aby lid nezalitoval, když uvidí válku a vrátí se do micrajimu /Egypta/. 18.) I obrátil Bůh lid cestou pouště k Rákosovému moři a ozbrojení vystoupili synové Jisraele ze země Micrajim. 19.) I vzal Moše Josefovi kosti s sebou protože přísaháním zapřísahal syny Jisraele řka vzpomenutím si vzpomene Bůh Vás a vezmete mé kosti odtud s sebou. 20.) I jeli ze Sukous a utábořili se v Esamu na okraji pouště. 21.) A Hospodin šel před nimi dnem v sloupu mrakovém učinit jim snadnou cestu a nocí v sloupu ohnivém osvítit jim aby šli dnem i nocí. 22.) Nevzdálí se sloup mrakoví ve dne a sloup ohnivý v noci před lidem. Tyto slova potřebují důkladný výklad, protože jak tyto věci spolu souvisí. Písmo začalo vyprávět o problémech synů Jisraele při jejich východu z Micrajimu na jejich cestě a připomnělo že vystoupili ozbrojení a jaký důvod je oznámit to právě na tomto místě. Avšak ihned poté Písmo uvedlo že sebou vzali Josefovi kosti a to je velmi udivující protože jak souvisí Josefovi kosti, s tím zdali půjdou Pelištejskou zemí nebo přes Rákosové moře a toto všechno bylo potřeba říct poté co řekl farao "odejděte od mého lidu", tak přináleží též tyto věci protože to je jejich správné místo, protože sebou nevzali jeho kosti a zbraně po cestě nýbrž dokud ještě byli v Micrajimu. A navíc by bylo velice důležité zmínit vzití Josefových kostí na onom místě a nikoliv zde a to zdůvodu jak již bylo vyloženo že až do té chvíle žádali pouze povolení uspořádat slavnost a nikoliv odejít nadobro a to z důvodu aby nebyli pro jejich zatvrzelost zahuben celý Micrajim a nyní když řekl farao "vyjděte z mého lidu" tak tím myslel navždy dokud se nezměnilo jeho srdce a srdce jeho služebníků a poté bude samozřejmé, že když bude na onom místě napsáno, že vzali Josefovi kosti, že nešli pouze slavit, nýbrž že odešli otevřeně jak je tomu řečeno v našem oddíle okolo události roztržení Rákosového moře že Jisrael vyšel "s plnou mocí", a toto vše bude ihned zcela jasné, protože zajisté nevzali jeho kosti sebou na oslavu pře Hospodinem, protože naopak kosti dokonce i spravedlivých mají nečistotu smrti, nýbrž že je vzali aby je pohřbili v Jisraeli. Další udivující skutečnost, oddíl začal nelichotivým obrazem ihned v prvních chvílích svobody Jisraelského národa, jež by bylo třeba vylíčit vzletnými slovy, místo toho Tóra říká, že Svatý buď požehnán on je neřídil cestou země Pelištejců, aby se nevrátili do Micrajimu a poté je psáno o sloupu mrakové, ve dne a sloupu ohnivém v noci, vypadá to jakoby by byl odměněn hříšník a nevděčník největším zjevením se Boží Šchiny na světě. A nyní je potřeba toto vše vysvětlit. Komentátoři na začátku oddílu začínají naznačovat určitý odstup, mistr všech skrytých významů Baal haturim napsal "lid /es hoom/- v číselné hodnotě gimatrie o znamená přimíšený lid". To co se naučil Baal haturim z gimatrije se naučil Chizkuny z pádové předpony es /koho co/, protože nám bylo skrze rabi Akivu předáno pravidlo, že každá tato pádová předpona přichází doplnit ještě jednu věc nezmíněnou přímo v textu, napsal " I bylo při odeslání faraem es /koho, co/ lidu- to má doplnit přimíšený lid a donašeče, které snimi poslal". Přimíšený lid (Egypťany, kteří se k nim přidali) připomíná též Our hachajim a Keli jokor. A v Mešech chochmo napsal přímo o souvislosti mezi přimíšeným lidem a nedostatky jež Jisraelský národ učinil a že to byly též důvodem proč je nevedl cestou
země Pelištejců. A Our hachajim ještě napsal že k tomuto přimíšenému lidu se vztahuje naznačený výraz pro utrpení. A zde je potřeba říct, že Bejs halevi dokazuje, že všechny hříchy Jisraele byli z toho, že k tomu byli dohnáni skrze Egypťany, jenž chtěli aby též byli zlí prostřednictvím toho, že k nim budou suroví. A Rambon připomíná v souvislosti s Micrajimem všech padesát bran nečistoty a toto zkažení u tohoto národa bylo tak veliké, že též po konverzi pouze třetí pokolení může vstoupit do pospolitosti Jisraele, ale běžný konvertita může vstoupit ihned. Je potřeba doplnit že dnes není onen egyptský národ a obyvatelstvo v dnešním Egyptě nemá žádný vztah s oním národem. A nejenom že onen přimíchaný lid pocházel z egyptského národa, též přijali víru ze strachu před egyptskými ranami, přesto všechno to však byli židé a všichni židé jsou jeden za druhého vzájemně zodpovědni. A záležitost navrácení se do Micrajimu je jak uvedl Raši "protože je blízko- a je snadné vrátit se toutež cestou do Micrajimu", že když uvidí válku a zalitují svého rozhodnutí tak nebude těžké se vrátit. A Raši doplnil "když uvidí válku- jako válku (Bamidbor 14, 45) i sestoupil Amálek a Kenaanci atd.. Pakliže by šli krátkou cestou, tak by se byli vrátili, že ikdyž je obrátil na dlouhou cestu řekli (Bamidbor 14, 4) ustanovíme si představitele a vrátíme se do Micrajimu, pakliže by šli prostou cestou tím spíš že by tak učinili" a jeho slova doplnil jeho vnuk Rašbam "a když přijdou k zatížení válkami o zemi Kenaan ustanové si představitele a vrátí se do Micrajimu jak tomu chtěli učinit několikrát jako je psáno zdalipak pro nás není dobré vrátit se do Micrajimu? Ustanovíme se představitele a vrátíme se do Micrajimu atd.. Vzpomínáme si onu rybu, kterou jsme jedli v Micrajimu". A Ibn Ezra doplnil "a víme že Bůh zná budoucnost bez jakékoliv pochybnosti a věděl, že zalitují pakliže je povede cestou země Pelištejců". Maharal miprag ve své knize Gur arje napsal "protože je blízká a je snadné se navrátit atd.. Protože pakliže by tomu tak nebylo, naopak, kvůli tomu že je to blízko by je měl vést krátkou cestou", to znamená, že právě tato cesta byla vhodná a pouze kvůli nedostatku je obtočil jinou cestou. Nicméně jsou ještě komentátoři, jako Ramban který řekl, že je tím myšlena válka s Pelištejci samotnými, kteří s nimi budou bojovat, pakliže budou chtít projít a Sfournou napsal, že to bylo z důvodu "že když uslyší, že se farao připravil aby je pronásledoval se vším svým vojskem, tak lid bezpochyby zalituje ze strachu před válkou a vrátí se do Micrajimu a proto je obrátil na cestu, po které nikdo nechodí" a když je farao dostihl byli již daleko, aby se vrátili a Rašiho slova jsou základem. A není zde místo pro těžkou otázku, že kvůli tomu že to bylo předtím než zhřešili, takže když by šli získat zemi Jisrael tak by to bylo bez války a Svatý buď požehnán on by bojoval za ně a získal by pro ně zemi bez války, vždyť země Pelištejská byla součástí země Jisraelské, protože je potřeba si připomenout že náš praotec Avrohom přísahal Elimelechovi že nedobije jeho zemi jako je řečeno (Berešis 21, 23) "že neobelžeš ani mě ani mého pravnuka ani mého vnuka" a jeho vnuk ještě žil a bylo možné dobít jejich zemi a mohli tudy pouze projít a to je Pelištejci nenechají a vyšli by oproti nim k válce. A též není možné položit otýzku že též bez toho měl Svatý buď požehnán on jenž je Všemohoucí Bůh možnost aby nezalitovali, nebo aby s nimi nikdo nebojoval, jelikož byl ještě další dlvod proč je odvrátil na dlouhou cestu a toto napsal rabejnu Bechaje "a napsal rabejnu Chananeel, že je vedl po cestě pouští z jiného důvodu a to, aby jim rozmnožil znamení a zázraky, protože kdyby je vedl po cestě blízké země Pelištejců a Svatý buď požehnán on by dal do jejich srdcí aby jim dali povolení projít jejich zemí a aby je nikterak nezadržovali tak by ono znamení bylo malé a proto moudrost přinutila je odvrátit na cestu pouští kde bude mnoho velikých znamení při sestoupení many a příchodu křepelek a vyvedené vody ze skály protože čím víc se vzdálí od obydlené oblasti tak se zvětší znamení a podivuhodný úkaz že lidský druh obstojí v takovýchto místech a takovým je
Hospodinovým zvykem, že když dělá znamení a zázraky se spravedlivými že jim činí zázrak uprostřed zázraku aby umocnil ono znamení a zázrak, protože tak jsme tomu nalezli u Chananela Mišáela a Azarji, že když byli vhozeni do rozpálené pece a bylo možné učinit malé znamení a uhasit oheň, na posílení tohoto znamení a zázraku byl oheň v plné síle a neuškodil jim tak jak je to psáno (Danyel 3, 27) "oheň neuškodil jejich tělům a vlasy na jejich hlavě se neohořeli a pach ohně do nich neprosákl", též Danyelovi bylo možné udělat malý zázrak, že Svatý buď požehnán on usmrtí lvy a aby bylo znamení umocněno tak je nechal žít a neuškodili mu a to je ajk je psáno (Danyel 6) "můj Bůh poslal svého anděla a zavřel ústa lvů a neublížili mi", též Gideon když šel válčit s Midjánem tak bylo Midjánského tábora jako písku který je na břehu moře a bylo možné udělat zázrak a přemoci je skrze deset tisíc mužů nebo s jejich polovinu a to by byl již dostatečně velký zázrak a aby byl zázrak ještě umocněn tak je přemohl s třista muži protože tak je to psáno (Šouftym 7) "je mnoho lidu který je s tebou než abych jim dal Midján do jejich rukou aby se nade mnou Jisrael nepyšnil řka má ruka mě zachránila" a je psáno (Šouftym 7) "a nyní zavolej prosím, aby slyšel lid řka kdo se strachuje a bojí tak se vrátí a vstane ráno z hory Gileád a vrátilo se z lidu dvacet a dva tisíc a deset tisíc zůstalo", a je psáno (Šouftym 7) "i řekl Hospodin k Gideónovi ještě je mnoho lidu odveď je k vodě a tam ti je vytříbím" a je psáno (Šouftym 7) "i řekl Hospodin k Gideónovi třemi sty muži jež chlemtají vás spasím a dám Midján do tvých rukou". A věz, že všechny záležitosti Jisraele a jejich příhody na poušti všechno bylo úplnou zkouškou, aby vyrostla jejich rozumová duše do stupně důvěry jež je kořenem víry, aby byli hodni přijmout Tóru". A jemu podobné věci jsou napsány v Mešech chochmo "a v midraši Šemous rabo (20, 15) a náš veliký mistr řekl že jelikož Svatý buď požehnán on chtěl dát hrůzu z Jisraele na modláře tak je pozdržel 40 let na poušti a svítil jim sloupem mrakovým ve dne a sloupem ohnivým v noci a uslyšeli o tom všichni modláři a padla na ně bázeň jako je řečeno (Šemous 15, 16) padne na ně bázeň". A poté Tóra vypráví že synové Jisraele vystoupili ozbrojení, napsal Raši, že onen výraz jež použila Tóra přeložený jako ozbrojení "znamená se zbraněmi. Jelikož je odklonil na poušť tak způsobil aby vyšli ozbrojení, protože kdyby je vedl osídlenými oblastmi tak by nebyli tak úplně ozbrojeni, nýbrž jasko člověk jenž jde z místa na místo a zamýšlí si tam koupit vše co bude potřebovat, ale když odejde na poušť tak si potřebuje obstarat vše potřebné a tento verš byl napsán pouze pro zaujetí, aby nebylo k údivu při válce s Amálekem a při válkách se Síchonem a Ogem a Midjánem odkud vzali zbraně, jelikož je Jisrael pobil ostřím meče". Ibn Ezra uvádí dodatečný důvod, že nevyšli tak jako vychází otroci a též rabejnu Bechaje doplnil důvod "podle prostého výkladu vyšli Jisraelci z Micrajimu uspořádáni jako vojáci vycházející do války a přestože Jisrael není jako ostatní národy aby se potřebovali ozbrojit proti svým nepřátelům, zvykem Tóry je přikázat aby člověk jednal trochu podle přírodní zákonů a náhody a potom je způsoben zázrak". A tento verš patří do posloupnosti tohoto oddílu podle způsobu jež uvedl Our hachajim "že kdyby nebyli ozbrojení zbraněmi nepomůže že je Hospodin odvrátil na dalekou cestu aby se nevrátili když uvidí válku, protože nakonec se přece jenom vrátí do Micrajimu, jelikož by neměli v rukou zbraně aby vedli s nepřítelem válku a viděli by se ztracení, k tomu řeklo Písmo, že vyšli ozbrojení, to znamená, že kromě toho že je Bůh odvrátil měli též zbraně a v spojení těchto dsvou důvodů nezalituje lid když uvidí válku" to znamená, že přestože si vzali zbraně již předtím, zde je místo to oznámit, protože zde se nalézá důvod celého oddílu proč se národ nakonec nevrátil, protože byla dlouhá cesta a též měli zbraně a též je možné říct že je tím zdlrazněna záležitost obavyže se vrátí do Micrajimu přestože měli v rukou zbraně a to umocňuje velikost údivu nad těžkou
situací, jež tehdy panovala. Proto se záležitost se zbraněmi je právě zde na jiném místě a potom je uvedena záležitost, že vzali Josefovi kosti. Vyložil Raši "přísaháním zapřísahal- zapřísahal je aby zapřísahali své syny. A proč nezapřísahal své syny aby jej odnesli ihned do země Kenaan tak jak zapřísahal Jaakov jej? Josef si řekl- já jsem byl v Micrajimu vládce a bylo v mých silách to udělat, ale mé syny nenechají Egypťané toto udělat. Proto je zapřísahal že až budou vykoupeni a vyjdou odtam aby jej vynesli. A vynesete mé kosti odtud s vámi- zapřísahal tak své bratry, z toho jsme se naučili, že též kosti všech Jaakovových synů vzali sebou jako je řečeno "s vámi"". A Sfournou doplnil "i vzal Moše Josefovi kosti sebou- protože byl představitel pokolení. Protože zapřísaháním zapřísahal syny Jisraele- a povinnost celého pokolení je uložena jeho představiteli" a jeho slova vyložil Our hachajim že přestože je řečeno "vzpomenutím si vzpomene, jde též o vzpomenutí si ohledně majetku a přesto se mají uskromnit a vzít jeho kosti, přestože budou mít z těchto kostí ztrátu rovnou váhy stříbra a zlata v jejich objemu. A stalo se, že tak učinil Moše jak řekli naši mistři (Zóhar), že místo aby naložil stříbro a zlato naložil Josefovu rakev a byl za tuto věc odměněn". A zde ze strany vděčnosti a pouta k tradici praotců se též nalézá důvod umístění tohoto verše. Protože jak je možné spojit špatnou vlastnost, že by byli schopní se vrátit do Micrajimu se zjevením se sloupu ohnivého a skloupu mrakového, nýbrž skrze vděčnost a přináležitost celého národa k tradici praotců a tím prokázali, že všechny špatné věci jsou pouze vnější věc, ale vevnitř milují Hospodina tak jako praotci. A teprve co byla oznámena tato věc tak nám Písmo říká o zázraku sloupu ohnivého a sloupu mrakového a Raši to vyložil "ulehčit jim cestu- skrze posla. A kdo byl oním poslem mrakový sloup a Svatý buď požehnán on sám ve své ctihodnosti jej vedl před nimi. A přezevšechno sloup mrakový připravil aby jim usnadňoval cestu jeho prostřednictvím,, protože šli skrze mrakoví sloup a mrakoví sloup nebyl pro osvětlení nýbrž aby jim ukazoval cestu. Nevzdálí- Svatý buď požehnán on onen sloup mrakový ve dne a sloup ohniví v noci. To říká, že sloup mrakoví doplňuje sloup ohniví a sloup ohniví doplňuje sloup mrakový, že dokud jeden nezapadne, druhý již vystoupí" a tyto sloupy byli samotným zjevením se Boží Šchiny a zrovna jako svítili a osvětlovaly cestu tak cestu i vyrovnávaly cestu a naplnily Jisraelský národ zázraky. A ještě naznačil Baal haturim "a v noco sloup ohniví- toto slovo a noc, je zapsáno na šesti místech. Zde a další "noc k noci bude vyprávět moudrost", že tato noc vypráví moudrost noci kdy byla válka se Sisrou jež byla taktéž v noci jako je řečeno (Šouftym 5, 20)"hvězdy ze svých drah válčili se Sisrou" a kdy jsou vidět hvězdy? V noci" a proto tento oddíl z knihy Šouftym čteme po čtení oddílu bešalach jako čtení nazývané haftoro.
פרשת השבוע בשלח רבי יצחק סייפערט שמות פרק יג ִשׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר ְ ְשׁלַּח ַפּרְעֹה אֶת ָהעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים ֶדּ ֶר ְך ֶארֶץ ְפּל ַ )יז( ַויְהִי בּ :ְשׁבוּ ִמ ְצ ָריְמָה ָ אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם ָהעָם ִבּרְאֹתָם ִמ ְל ָחמָה ו :ִשׂ ָראֵל ֵמ ֶארֶץ ִמ ְצ ָריִם ְ ֻשׁים עָלוּ ְבנֵי י ִ )יח( ַויַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת ָהעָם ֶדּ ֶר ְך ַה ִמּ ְדבָּר יַם סוּף וַ ֲחמ ִשׂ ָראֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד ְ ִשׁבִּי ַע אֶת ְבּנֵי י ְ ַשׁ ֵבּ ַע ה ְ משׁה אֶת ַעצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי ה ֶ )יט( ַויִּקַּח :אֱלֹהִים ֶא ְתכֶם וְ ַה ֲעלִיתֶם אֶת ַעצְמֹתַי ִמזֶּה ִא ְתּכֶם :)כ( וַיִּסְעוּ ִמסֻּכֹּת ַויַּחֲנוּ ְבאֵתָם ִבּ ְקצֵה ַה ִמּ ְדבָּר )כא( וַיהוָֹה הֹ ֵל ְך ִל ְפנֵיהֶם יוֹמָם ְבּעַמּוּד ָענָן ַלנְחֹתָם ַה ֶדּ ֶר ְך וְַליְלָה ְבּעַמּוּד אֵשׁ ְל ָהאִיר ָלהֶם :ָל ֶלכֶת יוֹמָם וָ ָליְלָה
)כב( לֹא יָמִישׁ עַמּוּד ֶה ָענָן יוֹמָם וְעַמּוּד ָהאֵשׁ ָליְלָה ִל ְפנֵי ָהעָם :פ דברים האלה צריכים לביאור יפה כי מה בין זה לזה .הכתוב התחיל לספר על תלאות בני ישראל בצאתם ממצרים על דרך שלהם והזכיר שעלו חמושים ומה צורך יש להודיע זה לכאן ,אמנם מיד אחרי כן הזכיר הכתוב שלקחו אתם עצמות יוסף וזה תמיה גדולה כי מה ענין של עצמות יוסף לדרך ארץ פלשתים או דרך ים סוף ,וכל מעשה הזה צריך לאומרו מאחר שאמר פרעה "צאו מתוך עמי" אז שייך לומר זאת כי זה מקומו ,כי לא לקחו עצמותיו וכלי זיין בדרך אלא בעודם במצרים .ועוד שבהכרח גדול צריך להגיד לקיחת עצמות יוסף במקומו ולא כאן וזה מסבה כמו שביארנו שעד השתא בקשו רק רשות לחגוג ולא לצאת לגמרי מסבה שלא יאבד כל מצרים בעקשנותם ועכשיו שאמר פרעה "צאו מתוך עמי" היינו לעולם עד שלא נהפך לבו ולב עבדיו ,ואז יהיה מובן שכשיאמר הכתוב במקומו שלקחו עצמות יוסף שלא הלכו רק לחגוג אבל בראש גלוי כמו שאמור בפרשה שלנו סביב מעשה קריעת ים סוף שישראל יוצאים "ביד רמה" ,ויהיה כל זה מוכרח לדעת מיד כי ודאי לא לקחו עצמותיו לחגוג לפני ה' כי אדרבה עצמות אפילו של צדיק יש בהם טומאת המת, אלא שלקחו אותם לקבר בארץ .ותמיה נוספת ,פרשה התחילה בגנאי מיד רגעים ראשונים של חירות של עם ישראל צריך לתאר אותם במלים נעלים במקום זה אומרת תורה שהקדוש ברוך הוא לא נהג אותם דרך ארץ פלשתים שמא לא יחזרו למצרים ואחרי זה כתוב על עמוד הענן ביום ועמוד האש בלילה ,ונראה כאלו נשכר החוטא וכפוי טובה בגילוי שכינה הגדול בעולם: ומעתה יש לפרש את הדברים .המפרשים מתחלת הפרשה מתחילים לרמוז הסתייגות ,גאון הרמזים בעל הטורים כתב "את העם -בגימטריא גם ערב רב" מה שלמד בעל הטורים בגמטריא למד חזקוני מרבוי שנמסר לנו מרבי עקיבא שכל את בא לרבות עוד דבר אחד כתב "ויהי בשלח פרעה את העם -לרבות ערב רב ואיקטורין ששלח עמהם" .ערב רב מזכיר גם אור החיים וכלי יקר .ובמשך חכמה כתב ישר על הקשר בין ערב רב וקלקול עם ישראל ושזה הסבה למה לא הביא אותם דרך ארץ פלשתים .ואור החיים עוד כתב שנופל בערב רב לשון צער .ופה צריך להזכיר שבית הלוי מוכיח שכל קלקול ישראל היה באונס על ידי מצרים שרצו לעשות אותם גם כן רעים בזה שיהיו אכזרים עליהם ורמב"ן מזכיר במצרים חמשים שערי טומאה וקלקול הזה היה באומה הזאת כל כך עמוק שגם אחרי גיור רק דור שלישי יכול ליכנס לקהל אבל גר רגיל נכנס מיד .אמנם יש לציין שאין היום אומה המצרית ואכלוסיה במצרים היום אין לה קשר עם אותה האומה .ולא רק שערב רב היה מאומה מצרית אלא קבל את הדת גם על ידי כפית הפחד של מכות מצרים ,בכל זאת הם היו יהודים ויהודים ערבים זה בזה .וענין החזרה למצרים הוא כשכתב רש"י "כי קרוב הוא - ונוח לשוב באותו הדרך למצרים" שכשיראו מלחמה ויתחרטו לא יהיה קשה לחזור .והוסיף רש"י "בראתם מלחמה -כגון מלחמת )במדבר י"ד ,מ"ה( וירד העמלקי והכנעני וגו' .אם הלכו דרך ישר היו חוזרים ,ומה אם כשהקיפם דרך מעוקם אמרו )במדבר י"ד ,ד'( נתנה ראש ונשובה מצרימה ,אם הוליכם בפשוטה על אחת כמה וכמה" ודבריו פירט נכדו רשב"ם "ולכשיבאו לטורח מלחמות ארץ כנען יתנו ראש וישובו למצרים כמו שעשו כמה פעמים כדכתיב הלא טוב לנו שוב מצרימה ,נתנה ראש ונשובה מצרימה וגו' ,זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים" .והוסיף אבן עזרא "וידענו ,כי השם יודע העתידות בלי ספק, וידע שינחמו אם יוליכם דרך ארץ פלשתים" .כתב מהר"ל מפראג בספרו גור אריה "כי קרוב הוא ונח לשוב וכו' .דאם לא כן אדרבא ,מפני שהוא קרוב הוי ליה להוליכם דרך הקרוב" ,היינו שדוקא דרך הזאת היא הראויה ורק מצד הקלקול הסיבם בדרך אחרת. אמנם יש עוד מפרשים כמו רמב"ן שאמר שכוונה על מלחמה עם פלשתים שילחמו בהם
אם ירצו לעבור וספורנו כתב שהוא משום "דבשמעם שיכין פרעה את עצמו לרדוף אחריהם עם כל חילו ינחם העם בלי ספק מיראת מלחמתם וישובו למצרים ,ולפיכך הסיבם אל דרך לא עבר בה איש" ,וכשהסיג אותם פרעה היו רחוקים לחזור ,ודברי רש"י עיקר. ואין להקשות שמשום שהיה לפני חטא ואם היו יורשים ארץ היה כן ללא מלחמה והקדוש ברוך הוא היה נלחם להם ומוריש להם את הארץ ללא מלחמה וארץ פלשתים היא מארץ ישראל ,כי יש לומר שאברהם אבינו נשבע לאלימלך שלא יכבוש את ארצו שנאמר ]בראשית כ"א ,כ"ג[ "אם תשקור לי ולניני ולנכדי" ונכדו עוד היה קיים ולא היה אפשר להוריש את ארצם והיו יכולים רק לעבור ,ובזה לא יניחום פלישתים ויצאו לקראתם למלחמה .וגם אין להקשות שגם בלעדי זה היה להקדוש ברוך הוא שהוא אל שדי אפשרות שלא ינחהו או שלא ילחמו בהם ,כי היה עוד סבה למה להסבם דרך ארוכה וזה כתב רבינו בחיי "וכתב רבינו חננאל ז"ל שהוליכם דרך המדבר לסבה אחרת והיא כדי להרבות להם אותות ומופתים כי אילו הוליכם דרך ארץ פלשתים הקרוב ויתן הקב"ה בלבם שיתנו להם רשות לעבור דרך ארצם ושלא יעכבו אותם כלל היה האות קל ועל כן חייבה החכמה להסב אותם דרך המדבר להיות האותות רבים וגדולים בירידת המן ועלית השלו והוצאת מים מן הצור כי כפי מה שנתרחקו מן הישוב יגדל האות והמופת שיעמוד מין האדם במקומות ההם, וכן דרך ה' יתברך בעשותו אותות ומופתים עם הצדיקים שהוא עושה להם נס בתוך נס להגדיל האות והמופת כי כן מצינו בחנניה מישאל ועזריה כשהושלכו לכבשן האש והיה אפשר באות קל בכבוי האש ולהגדיל האות והמופת היה האש בתוקף כחה ולא הזיקה אותם כענין שכתוב )דניאל ג' ,כ"ז( "די לא שלט נורא בגשמיהון ושער ראשהון לא התחרך וריח נור לא עדת בהון" ,גם דניאל היה אפשר זה באות קל שימית הקב"ה את האריות ולהגדיל האות הניחם חיים ולא הזיקוהו ,הוא שכתוב )דניאל ו'( "אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא ולא חבלוני" ,גם גדעון שבא להלחם עם מדין היה מחנה מדין כחול אשר על שפת הים והיה אפשר לעשות אות שינצח אותם בעשרת אלפים איש או במחציתם ודי מזה אות גדול וכדי להגדיל האות נצח אותם בשלש מאות איש כי כן כתיב )שופטים ז'( "רב העם אשר אתך מתתי את מדין בידם פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי" וכתיב )שופטים ז'( "ועתה קרא נא באזני העם לאמר מי ירא וחרד ישוב ויצפור מהר הגלעד וישב מן העם עשרים ושנים אלף ועשרת אלפים נשארו" ,וכתיב )שופטים ז'( "ויאמר ה' אל גדעון עוד העם רב הורד אותם אל המים ואצרפנו לך שם" ,וכתיב )שופטים ז'( "ויאמר ה' אל גדעון בשלש מאות האיש המלקקים אושיע אתכם ונתתי את מדין בידך" .ודע כי כל עניני ישראל ומקריהם במדבר הכל היה נסיון גמור כדי שיגדלו נפשם השכלית במדרגות הבטחון שהוא שרש האמונה כדי שיהיו ראוים לקבל התורה" ודומה לו כתב במשך חכמה "ובמדרש )שמות רבה כ' -ט"ו( ורבינו הגדול אמר לפי שביקש הקב"ה ליתן אימתן של ישראל על עו"ג עכבן מ' שנה במדבר ומאיר להן בעמוד ענן ביום ובעמוד אש לילה ושמעו כל העו"ג ונפלה עליהם רעדה שנאמר]שמות ט"ו ,ט"ז[ תפול עליהם אימתה" :ומאחרי זה מספרת תורה שבני ישראל עלו חמושים ,כתב רש"י "אין חמושים אלא מזויינים .לפי שהסיבן במדבר גרם להם שעלו חמושים ,שאלו הסיבן דרך יישוב לא היו מחומשים להם כל מה שצריכין ,אלא כאדם שעובר ממקום למקום ובדעתו לקנות שם מה שיצטרך ,אבל כשהוא פורש למדבר צריך לזמן לו כל הצורך ,ומקרא זה לא נכתב כי אם לשבר את האוזן, שלא תתמה במלחמת עמלק ובמלחמות סיחון ועוג ומדין ,מהיכן היו להם כלי זיין שהכום ישראל בחרב" .אבן אזרע מביא טעם נוסף שלא יצאו כצאת העבדים וגם רבינו בחיי הוסיף טעם "על דרך הפשט יצאו ישראל ממצרים חלוצים כאנשי צבא היוצאים למלחמה ,ואע"פ שאין ישראל כשאר העמים שיהיו צריכים להזדיין כנגד האויבים ,דרך התורה לצוות שיתנהג אדם במקצת בדרך הטבע והמקרה ואחרי כן יפעל הנס" .ופסוק זה הוא שייך לסדר
הפרשה על פי דרך פירושו של אור החיים "כי זולת היותם מזויינים בכלי זיין לא יועיל מה שיסב ה' אותם ]לדרך ארוכה[ לבל יחזרו בראותם מלחמה ]אחרי זה[ כי על כל פנים ישובו מצרימה ,כיון שאין בידם כלי זיין לערוך עם אויב מלחמה ,ויראו עצמן אבודים ,לזה אמר וחמושים עלו וגו' פירוש מלבד טעם שיסב ה' היו להם גם כן כלי זיין ובהצטרפות שני הטעמים לא ינחם העם בראותם מלחמה וגו'" היינו שאף שלקחו כלי זיין מקודם לכן כאן מקומו להודיעו כי נמצא פה טעם הפרשה שלימה למה בסוף העם לא יחזור כי דרך יהיה יותר ארוכה וגם יהיו להם כלי מלחמה וגם יש לומר שבזה מודגש הענין החשד שיחזרו למצרים למרות שיש בידם כלי זיין וזה מרבה גודל פלא על מצב הקשה שהיה אז .על כן דבר כלי זיין נמצא דוקא כאן במקומו ואחרי זה מובא ענין שלקחו את עצמות יוסף .פירש רש"י "השבע השביע -השביעם שישביעו לבניהם .ולמה לא השביע את בניו שישאוהו לארץ כנען מיד ,כמו שהשביעו יעקב ,אמר יוסף אני שליט הייתי במצרים והיה סיפק בידי לעשות ,אבל בני לא יניחום מצריים לעשות ,לכך השביעם לכשיגאלו ויצאו משם שישאוהו :והעליתם את עצמתי מזה אתכם -לאחיו השביע כן ,למדנו שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם ,שנאמר אתכם"" .והוסיף ספורנו "ויקח משה את עצמות יוסף עמו. בהיותו אז נשיא הדור :כי השבע השביע את בני ישראל .והנה חיוב הדור מוטל על נשיאו" ובירר דבריו אור החיים שאף שנאמר "פקוד יפקוד גם פקידת העושר ואף על פי כן תדחקו עצמיכם ותסבלו עצמותי ,הגם שיהיה להם מעצמות כן הפסד כשיעור משאו מכסף וזהב, ותמצא שכן עשה משה כאומרם ז"ל )זוה"ק ח"ב מ"ו( שבמקום שיטעון כסף וזהב טען ארונו של יוסף במקומו ,ונטל שכרו על הדבר" .ופה מצד הכרת הטוב והתקשרות למסורת אבות נמצאת גם סיבת מיקום של הפסוק .כי איך שייך לקשר הפגם שהיו מסוגלים לחזור למצרים עם המציאות של עמוד אש ועמוד הענן ,אלא על ידי הכרת טוב והשתייכות של כל העם למסורת אבות ובזה הוכיחו שכל הקלקול הוא רק דבר חיצוני אבל בפנים הם אוהבי ה' כאבות .ורק אחרי הודיעו זה אומר לנו הכתוב על נס של עמוד האש ועמוד הענן ופירש זה רש"י "לנחתם הדרך -על ידי שליח .ומי הוא השליח עמוד הענן ,והקב"ה בכבודו מוליכו לפניהם .ומכל מקום את עמוד הענן הכין להנחותם על ידו ,שהרי על ידי עמוד הענן הם הולכים ,ועמוד הענן אינו לאורה אלא להורותם הדרך :לא ימיש -הקב"ה את עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה .מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן ,שעד שלא ישקע זה עולה זה" ועמודים האלה היו עצמת התגלות השכינה וכמו שהיו מאירים ומראים דרך כך היו מישרים את הדרך עצמו ומלאו את עם ישראל בנסים .ועוד רמז בעל הטורים "ולילה בעמוד אש -ולילה ו' במסורה .הכא .ואידך ולילה ללילה יחוה דעת שלילה זו מחוה דעת לליל מלחמת סיסרא שהיתה גם כן בלילה שנאמר )שופטים ה' ,כ'( הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא ,ואימתי כוכבים נראים? בלילה" ועל כן פרשה הזאת מספר שופטים קוראים מאחרי קריאת פרשה בשלח כמו הפטרה: