יהודים רבים מן האזור החלו לעבור אל פר׳לואוץ׳ רק לאחר ההקלות של אמצע המאה הי”ט .בתקופה זו התקיימה בעיר קהילה יהודית חזקה :בשנת 1880היו רשומים בעיר 73יהודים ,בשנת 1900היו רשומים 75ובמרשם התושבים של שנת 1930נרשמו רק 29יהודים. מייד לאחר הפלישה הנאצית לצ׳כיה החלו ההתקפות על היהודים .בפר׳לואוץ׳ היתה הקהילה היהודית מטרה להתקפות של בודדים בעלי נטיה פשיסטית .כבר ב 15-בספטמבר 1939הוצת בית הטהרה בבית הקברות היהודי בעיר ונשרף. תחנת המשטרה של העיר שבאחריותה היתה משימת סימון בתי העסק היהודיים דיווחה על סימון תשע חנויות יהודיות בתחילת המלחמה. בארכיון המחלקה לחקר השואה של המוזיאון היהודי בפראג מצוינים 31קרבנות שמקום מגוריהם האחרון היתה העיר פר׳לואוץ׳. מנהל תחנת הרכבת של העיר מוסר עדות מזעזעת בדיווח ששלח להנהלת רשות הרכבות .הוא מתאר כיצד בתאריך 24.1.1945נאספו 15גופות של אסירים בתחום תחנת הרכבת של העיר .הגופות הושלכו מרכבות טרנספורט מאושוויץ שחלפו בתחנה .חלק מהאסירים נרצחו לעיני עובדי התחנה. בסביבות שנת 1800הותקן בית תפילה יהודי קטן בבית ברחוב קראלובוהראדצקה )(Královéhradecká )מספר חלקה .(225בין השנים 1861–1860נבנה ,בתקציב של 8000זהובים ,בית כנסת בסגנון הניאו רומאנסק בחצר הבית במספר חלקה .25בית הכנסת היה בשימוש עד שנת 1937ומאוחר יותר היה המבנה בשימוש הכנסיה ההוסיטית הצ׳כוסלובקית .בשנת 1946נמכר בית הכנסת לכנסיה ההוסיטית יחד עם בנין בית הספר היהודי השכן .שני המבנים שופצו בשנים .1952–1949 ביום 16בספטמבר 1680מכרה מועצת העיריה לאברהם פרידלנטסקי חלקת אדמה קטנה )בשטח של שלוש פסיעות על שלוש פסיעות ,שהן כ 30-מ”ר( בדרום מזרח העיר על מנת שיוכל להקים בית קברות יהודי .בבית הקברות היהודי של פר׳לואוץ׳ נקברו גם יהודים מכפרים ואחוזות בסביבה .מועצת העיר גבתה מהקהילה היהודית סכום של שלושים גרוש על קבורה של יהודי מקומי וסכום כפול על כל קבורה של יהודי מעיר אחרת .בית הקברות הישן נהרס בשנת ,1847אף אחת מהמצבות לא נשתמרה. בית הקברות היהודי החדש של העיר נוסד בשנת 1887בקצה המזרחי של העיר ,בשכנות לבית הקברות העירוני .כ20- מצבות מן השנים 1922–1890נשתמרו .לאחר מלחמת העולם השניה סבל בית הקברות מהזנחה ומהרס .בשנות השמונים של המאה העשרים תוכננה הריסת בית הקברות ,אך לבסוף לא יצאה התכנית אל הפועל .בשנות התשעים נוקה שטח בית הקברות ומצבות שנפלו הוצבו מחדש .בית הטהרה נמצא בשיפוצים. בשטח בית הקברות העירוני הסמוך נמצא קבר אחים של תשעה אסירים שמתו באזור במהלך מצעד המוות ממחנה אושוויץ בינואר .1945
v letech 1860–1861 a židovské náboženské obci sloužila do r. 1937, poté ji využívala Církev československá husitská, která ji v roce 1946 koupila i se sousedním domkem –někdejší židovské školy. Obě budovy byly v letech 1949 1952 zrekonstruovány. 16. září 1680 prodala městská rada Abrahamu Frýdlantskému malý pozemek (3 ✕ 3 sáhy) na jihovýchodním okraji obecního katastru („v Hájích“), aby zde mohl zřídit
Přelouč. Budova synagogy. / The building of the synagogue.
פר׳לואוץ׳ .מבנה בית הכנסת. ) 33
(
i
j
a
k r
m
é
k
c
i
b
u
d
r
p a
v
ů
d
i
ž
y
p
o
t
s
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
(
i
34 )
trvalé židovské pohřebiště. V Přelouči byli pohřbíváni i Židé z okolních vesnic a panství. Městská rada si dohodou s židovskou komunitou zajistila příjmy do městské pokladny. Za pohřeb domácího zemřelého přibylo do pokladny 30 grošů, za pohřeb přespolního Žida dvojnásobek. Starý hřbitov byl zrušen v roce 1874, nedochoval se z něj žádný z náhrobků. Tzv. nový hřbitov byl založen v r. 1887 na východním okraji města v sousedství komunálního hřbitova. Dochovalo se asi 20 náhrobků z let 1890–1922. Hřbitov byl silně zdevastován, v 80. letech 20. století se plánovala jeho likvidace. Místo se však podařilo zachránit, v 90. letech byla plocha vyčištěna a náhrobky vztyčeny. Obřadní síň prochází v současné době rekonstrukcí. V areálu sousedního městského hřbitova se nachází hromadný hrob devíti obětí tzv. pochodu smrti z vyhlazovacího tábora v Osvětimi z ledna 1945.
Přelouč. Náhrobky u zdi hřbitova s márnicí. / Tombstones at the cemetery wall with a morgue
. מצבות קבורה לאורך קיר בית הקברות ובית הטהרה.פר׳לואוץ׳
Přelouč. Vstupní brána na hřbitov. / The cemetery entrance gate.
שער הכניסה לבית הקברות.פר׳לואוץ׳
h e ř m a n ů v m ě s t e c
h e ř m a n ů v m ě s t e c
Nejstarší zmínka o Heřmanově Městci pochází z r. 1325 a v té době již má statut městečka. Vzniklo z jednoulicové obce za působení východočeského lokátora Gottfrieda kolem roku 1280. Bylo to městečko panské, jako jeho majitelé se vystřídaly rody Andělů z Ronovce, Žerotínů, Berků z Dubé, Šporků a jako poslední vlastnili heřmanoměstecké panství Kinští, kteří na zdejším zámku i trvale žili. Židovské osídlení zde vzniklo již před r. 1450, jedná se o jedno z nejstarších doložených na Chrudimsku. Pravděpodobně na konci 15. století již měli zdejší Židé vlastní hřbitov i synagogu. Synagoga byla dřevěná a lokalizujeme ji přibližně jižně od hlavního náměstí. Padla za oběť požáru, který město postihl v roce 1623. Židovská obec vznikla v Heřmanově Městci na počátku 16. století, v roce 1570 zde žilo 10 židovských rodin. V r. 1643 zde bylo založeno pohřební bratrstvo Chevra Kadiša. Od r. 1661 se majitelem panství stal hrabě Jan Karel Špork. Za jeho správy panství zdejší židovská obec vzkvétala. Hrabě využil domy, opuštěné po třicetileté válce, a přestěhoval Židy do ulice v blízkosti jejich hřbitova (dnešní Havlíčkova), čímž byl položen základ zdejšího ghetta. Povolil jim také znovu vystavět vlastní modlitebnu, stála na jižním konci Židovské ulice. Se Šporkovým souhlasem také rozšířili Židé v roce 1667 svůj hřbitov přikoupením sousedního kusu pole (o rozměrech 8 ✕ 8 sáhů). Po smrti hraběte Jana Karla v roce 1679 zdědil panství heřmanoměstecké i sousední morašické jeho mladší syn Ferdinand Leopold. O rok později zasáhla Heřmanův Měss
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
ֵמ ְס ֶט ץ
ֵה ְר ׳ מ א נ וּ ב
Heřmanův Městec. Interiér synagogy. / Synagogue interior.
. פנים בית הכנסת.הר׳מאנוב מסטץ k
é
m
k r
a
j
i
(
35 )
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
tec morová epidemie, která způsobila pokles počtu obyvatel, řada domků zpustla. Hrabě Špork do opuštěných domů v Židovské ulici povolal v r. 1686 Židy z okolí. Na konci 17. století tak výrazně vzrostl počet Židů v Heřmanově Městci, v r. 1724 zde žilo 63 rodin, což představovalo 277 osob. Vzhledem k tomu již nestačila vymezená ulice, ve vnitřním městě se Židé usazovat nesměli, ale mohli osídlovat neobydlené domy v těsné blízkosti Židovské ulice. Tak se z ulice stalo Židovské město s vlastní správou a starostou ( prvním doloženým je Samuel Pfogt v roce 1685), ponocným, policií a radními. Na konci 17. století se v pramenech již uvádí Heřmanův Městec jako sídlo krajského rabína. V roce 1685 byl hřbitov znovu rozšířen přikoupením dalšího kusu sousedního pole, potřetí r. 1709 a počtvrté v roce 1723.
Heřmanův Městec
17
➛ Čáslav Centrum
17
➛ Chrudim
k
é
m
k r
a
j
i
(
36 )
The oldest mention of the town dates back to the year 1325 at which time the local community had already been a chartered town. It was developed from a one-street community in about 1280; i. e. at the time when the then Eastern Bohemian locator Gottfried was in office. This always was a seigniorial town, its owners ranging from the House of Anděl of Ronovce, Žerotín, Berka of Dubé, Špork to the House of Kinsky, the last aristocratic family in charge who even made the local chateau their permanent residence. The local Jewish settlement was organized here even prior to 1450 and as such represents one of the oldest documented communities in the Chrudim region. It was most likely at the end of the 15 th century that the local Jews had their own cemetery and synagogue. The synagogue was made of wood and is believed to have been situated south of today’s main square. The synagogue fell victim to a fire that hit the town in 1623. The Jewish community in Heřmanův Městec was created in the early 16 th century. In 1570, there were 10 Jewish families. In the year 1643, the Chevra kadisha funeral society was founded too. In 1661, the Count Jan Karel Špork became the owner of the estate. Under his administration, the local Jewish community flourished. The Count made use of the houses that were abandoned during the 30 –Years War and moved the Jews into a street nearby their cemetery (contemporary Havlíčkova St.), thus creating a basis for a later ghetto. He also allowed the Jews to rebuild their own prayer room that was situated in the south end of Židovská Street. Having obtained Count Špork’s consent, the Jews expanded their cemetery in 1667 by purchasing an adjacent lot of field (sized 8 ✕ 8 fathoms). After the death of Count Jan Karel in 1679, the Heřmanův Městec estate as well as the estate of neighboring Morašice passed into the hands of the deceased Count’s younger son Ferdinand Leopold. One year later, Heřmanův Městec was visited by a plague that claimed many lives, leaving a large number of dilapidated houses behind. In 1686, Count Špork called upon the Jews from the neighborhood to inhabit the abandoned houses in Židovská St. At the end of the 17 th century, the number of Jews in Heřmanův Městec increased markedly. In the year 1724, 63 families lived here, which translates into 277 people. Given this growing number, the street designated for Jewish dwellings was no longer sufficient. The Jews who could not settle downtown were allowed to occupy empty houses in the immediate vicinity of Židovská St. This sole street thus gave rise to a Jewish town that ran its own administration and had its own mayor (the first documented mayor in office was Samuel Pfogt in 1685), night watchman, police and aldermen. At the turn of the 17 th century, literary sources spoke of Heřmanův Městec as of the seat of the regional rabbi. In the year 1685, the cemetery extended its boundaries once again as another stretch of field was purchased. The third and fourth additional land purchases took place in 1709 and in 1723, respectively.
Following the restrictions introduced by the Translocation Decree of 1726, the Jewish town became a ghetto. At night and during holidays, it was closed down by lifting gates posted at three entrance points. At the end of the 18 th century, there were 47 Jewish houses compared to about 60 buildings in the year 1839. Many of them were demolished during the second half of the 20 th century, some survived thanks to modifications, whereas the only structure retaining its original design is the newly reconstructed synagogue (see the text below), a rabbinical house (school) and a typical semi-detached house in the neighborhood that still awaits its reconstruction. The Jews were not allowed to live outside the ghetto until after 1848. The first person to settle in Čáslavská Street was Salamon Spitz who did so in 1849. In the late 19 th century, as many as 15 houses in Palackého Square were owned by the Jews. Because the distance between the synagogue and the church in the local square did not meet the requirements of the Translocation Decree, the synagogue had to be pulled down in 1727. Although the Jews were in the then ruler’s black books, they continued to receive the support of the house of Špork, which resulted in the Šporks’ contribution to the construction of a new synagogue in a place that complied with valid regulations and that was duly surveyed for this purpose in 1727. The new, baroque synagogue of stone was erected in 1760 and its foundation stone is said to have been knocked on by Count Jan Václav Špork. Before this new development, the Jews of Heřmanův Městec gathered in a rabbi’s house No. 34 to say their prayers. The number of Jews in Heřmanův Městec reached its peak in 1848 with a populace of 840 people. Afterwards, their number decreased gradually, which was due to the relaxation of social conditions and the subsequent outflow of the Jews to larger cities. In the year 1859, 721 Jews were reported to live in Heřmanův Městec, less than one fifth of the town’s population. Even though the number of the Jews continued to increase in the second half of the 18 th century and in the first half of the 19 th century, a Jewish ( private) German school was not opened until 1855 and Jewish children had to seek education in private houses. The school building was constructed in the synagogue neighborhood in 1859 (or rather it was created by reconstructing two small houses). The school became a public institution in 1870 and thus could be attended by Catholic children as well. In the course of time, the Catholic pupils outnumbered the Jewish ones and a Catholic school manager had to be appointed. When a Czech municipal school was established in 1896, the number of Jewish school pupils dropped and the German national school had to be transformed into a single-class school and was closed in 1908 due to a lack of pupils.
Po omezeních daných Translokačním reskriptem v roce 1726 se z Židovského města stalo ghetto. Na noc a ve svátky se uzavíralo závorami na třech vstupních místech. Na konci 18. století čítalo 47 židovských domů, v r. 1839 již kolem šedesáti. Řada z nich byla v 2. polovině 20. století demolována, část se dochovala v přestavbách, původní podobu má již jen nově rekostruovaná synagoga (viz níže), rabínský dům (škola) a zatím neopravený typický dvojdomek v sousedství. Mimo ghetto směli Židé bydlet až po r. 1848. Jako první se usadil v Čáslavské ulici Salamon Spitz v r. 1849, koncem 19. století již náleželo Židům 15 domů na Palackého náměstí.
Heřmanův Městec. Část židovské uličky před demolicí. A stretch of a street before demolition.
. חלק מהרחוב היהודי במרכז העיר לפני הריסתו.הר׳מאנוב מסטץ
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
(
37 )
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
Translokačnímu reskriptu nevyhovovala ani vzdálenost synagogy od kostela na náměstí, proto musela být v roce 1727 zbourána. Přes nepřízeň panovníka zůstali Šporkové Židům na svém panství nakloněni, což se projevilo jejich příspěvkem na výstavbu nové synagogy v místě, které odpovídalo předpisům a bylo v r. 1727 pro novou synagogu vyměřeno. Nová, barokní, kamenná synagoga byla vystavěna v r. 1760 a na základní kámen údajně poklepal sám hrabě Jan Václav Špork. Do této doby užívali heřmanoměstečtí Židé jako modlitebnu rabínský dům čp. 34. Počet Židů v Heřmanově Městci dosáhl svého vrcholu v r. 1848, kdy zde žilo 840 Židů. Od té doby dochází k postupnému snižování jejich počtu, což souviselo s uvolňováním poměrů a následnému stěhování Židů do větších center. V r. 1859 se v Heřmanově Městci uvádí 721 Židů, což byla necelá pětina obyvatel městečka.
Přestože počet Židů v 2. polovině 18. století a 1. polovině 19. století rostl, židovská (soukromá) německá škola byla založena až v r. 1855, do té doby se židovské děti vyučovaly v soukromých domech. Školní budova byla vystavěna v sousedství synagogy v r. 1859 (resp. přestavěna ze dvou malých domečků). Veřejnou se škola stala v r. 1870, od té doby ji mohly navštěvovat i katolické děti. Časem dokonce jejich počet přerostl počet židovských dětí, a tak musel být ustanoven katolický vedoucí školy. Když byla v roce 1896 založena česká měšťanská škola, počet žáků v židovské škole poklesl a německá národní škola musela být změněna na jednotřídku. V r. 1908 byla pro nedostatek žáků škola zrušena.
k
é
m
k r
a
j
i
(
38 )
In the mid 19 th century, the relatively new synagogue no longer seemed to suit the ever-growing number of Jews. Not being able to seat enough people during normal church services, the synagogue could not take all worshippers during some holidays, making them stand at the door and in front of the synagogue. Reconstruction work commenced in 1870 according to the plans of a master-builder from Slatiňany, František Schmoranz Sr., who gave the building its contemporary, New Roman look. Originally, the synagogue was to be widened and elevated, but this idea came up against stiff opposition of Catholic clergy for fear that the synagogue would stand higher than the catholic church of St. Bartholomew in the main square. The synagogue was reconstructed, its front being finished with stone tables with the Ten Commandments that have been retained to our times. The tables were later restored by modern methods and refitted in the synagogue front. The façade under the tables displays the Hebrew quotation of Psalm 100. The synagogue has a gallery for women on the first floor; it used to be accessed through a wooden neck from the 1st floor of an adjacent house that served as a school and rabbinate. The synagogue remained in use until 1940 when the local Jewish community was cancelled. It was never renewed after WWII. The synagogue served all kinds of purposes. In 1947, it was bought (along with an adjacent rabbi’s house) by the Bohemian Brethren Evangelic Church that turned the rabbi’s houses into a prayer room and the synagogue into a storeroom. The synagogue furnishings, except a wooden Aron ha-Kodesh, were liquidated and the demolition of the synagogue was considered for a while too. In the end, the synagogue was preserved but the 1980’s saw the demolition of most houses in the former Jewish ghetto. In 1986, the Town of Heřmanův Městec purchased the synagogue. Following the Velvet Revolution of 1989, the Jewish Culture Preservation Society was established in Heřmanův Městec at the suggestion of Ladislav Mareš, a son of a Jewish woman who survived the holocaust. The Society began to work towards the preservation of Jewish sights — the synagogue, the rabbi’s house (school) and the cemetery. In the late 1990’s, the Society managed to obtain enough funds to complete the vast reconstruction of the synagogue according to plans from the year 1870. The synagogue was equipped with the replicas of original seats, its painting and stained glass windows were restored, and the building was provided with new mains supply and a heating system to become a suitable host for cultural events. The area at the front of the synagogue, behind a forged railing, from where the Torah was read and a rabbi preached sermons, was enlarged to conform to its new designated use (concerts and other social functions. A piano was placed to the left from the Aron ha-Kodesh. The adjacent rabbi’s house — school — also underwent reconstruction and was changed into a gallery called Cyrany that exhibits paintings and statues acquired as a donation from the private collection of
Heřmanův Městec. Synagoga s rabínským domem. / The synagogue with a rabbi’s house.
. בית הכנסת ובית הרב.הר׳מאנוב מסטץ
Heřmanův Městec. Letecký pohled na prostor bývalého židovského ghetta. An aerial view of the premises of the former Jewish ghetto.
. מבט על על אזור הגיטו היהודי.הר׳מאנוב מסטץ Heřmanův Městec. Desatero ve štítu synagogy. / The Ten Commandments on the synagogue gable.
. לוחות הברית בחזית בית הכנסת.הר׳מאנוב מסטץ s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
(
39 )
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
Rostoucímu počtu Židů přestávala v polovině 19. století stačit i relativně nová synagoga. Byl zde nejen nedostatek míst k sezení, ale o některých svátcích se nevešli věřící ani do budovy a stáli ve dveřích a venku před synagogou. K přestavbě došlo v roce 1870 podle plánů slatiňanského stavitele Františka Schmoranze st., který budovu přestavěl do dnešní novorománské podoby. Původní záměry počítaly s jejím rozšířením i zvýšením, ale to narazilo na odpor katolického duchovenstva, protože hrozilo, že by synagoga převyšovala katolický chrám sv. Bartoloměje na hlavním náměstí. Synagoga byla přestavěna a do štítu umístěny kamenné desky desatera, které se dochovaly dodnes a po rekonstrukci byly do štítu znovu zasazeny. Na fasádě pod nimi je hebrejsky citován 100. žalm. Do ženské galerie v prvním patře se vstupovalo dřevěným krčkem z 1. patra sousední budovy, kde byla škola a rabinát. Synagoga se užívala až do r. 1940, kdy byla zdejší židovská náboženská obec zrušena. Po válce již nebyla obnovena. Synagoga sloužila různým účelům, v roce 1947 koupila objekt (i sousední rabínský dům) Českobratrská církev evangelická, v budově rabínského domu byla modlitebna, v synagoze skladiště. Zařízení synagogy s výjimkou dřevěného aron ha-kodeš bylo zlikvidováno a uvažovalo se dokonce o demolici synagogy. Ta zůstala nakonec uchráněna, ale v 80. letech 20. století demolici podlehla většina domků bývalého židovského ghetta. V r. 1986 koupilo synagogu město a po revoluci v r. 1989 se v Heřmanově Heřmanův Městec. Interiér synagogy. / Synagogue interior.
. פנים בית הכנסת.הר׳מאנוב מסטץ
k
é
m
k r
a
j
i
(
40 )
Mr. and Mrs. Horák. The ceremonial opening of the new synagogue took place in 2001. The land surrounding the synagogue and the rabbi’s house was finished with a new fence and a new metal gate with the Star of David was installed between the synagogue and an adjacent house. At present, archeological research is under way behind the rabbi’s house where — as claimed by some theories- ritual baths, or the mikvehs (one for men and one for women) — should be found. So far, archeologists have found stone foundations of two embedded structures that imply the possible existence of a similar construction work. Water could have been fed from a water stream that was still running behind these premises in the mid 20 th century (later it was regulated by means of a water conduit). The Jewish community started to diminish at the end of the 19 th century, having only 434 or 240 Jews in the years 1880 or 1900, respectively. A temporary flood of Jews arrived during WWI when Jewish fugitives from Galicia and Bukowina came to Heřmanův Městec as well as to other neighboring towns. Their number reached as many as 1538 people who found shelters not only in Heřmanův Městec but also in many nearby villages. Following the year 1890 when the Jewish Religious Communities Act was issued, most small Jewish communities in the country ceased to exist. The Jewish community organized in Heřmanův Městec also included members of the towns of Chrudim, Hoješín, Hroubovice, Zájezdec, and Přestavlky. During the so-called First Czechoslovak Republic (1918–1939), the community totaled to about 500 adherents. The rabbi had his seat in Heřmanův Městec from where he commuted to the other towns. In the year 1930, the Jewish populace of Heřmanův Městec alone amounted only to 54 Jews. The coexistence of Jews and Christians was uncomplicated and problem-free, which accomplishment can be attributed, amongst others, to the efforts of the local rabbi Dr. Isak Folkmann. A total of 60 people from Heřmanův Městec were sent to Terezín. Only 3 women came back after the war ended. Most Jews of Heřmanův Městec were deported by the Pardubice transport of December 5, 1942 (see the table included in the ‘Holocaust’ chapter). From the very beginning of their presence in Heřmanův Městec, the Jews contributed to the development of industry and trade in the town. Shoe making was a well-established traditional trade. Quite apt is an old line about Heřmanův Městec that says “I am from a town with many shoes and Jews“. Guild articles documented the existence of a shoemaker’s guild as early as 1553. In the 19 th century, the shoes from Heřmanův Městec were imported even to Vienna. Most business people in the then booming shoemaking industry were of Jewish origin. One of the largest companies was Adolf Falk’s factory, later taken over by Alfred Falk, that manufactured ladies’ shoes in house No. 252 and men’s shoes in its branch shops in Skuteč and in other towns. The first mechanical production line in Heřmanův Městec
Městci vytvořila na popud syna místní Židovky, která přežila holocaust, Ladislava Mareše, Společnost ochránců židovské kultury, která začala usilovat o záchranu židovských památek — synagogy, rabínského domu (školy) a hřbitova. Na konci 90. let se podařilo získat prostředky na rozsáhlou rekonstrukci synagogy, provedenou dle plánů z r. 1870. Byly vyrobeny repliky původních sedadel, zrestaurována výmalba a okenní vitráže, v budově byla nově rozvedena elektřina a zavedeno vytápění, aby mohla sloužit kulturním účelům. Byl rozšířen prostor v čele synagogy za kovaným zábradlím, odkud byla čtena tóra a kázal rabín, aby vznikl prostor, odpovídající novému využití (koncerty aj.). Vlevo od aron ha-kodeš byl umístěn klavír. Rekonstruována byla i sousední budova rabínského domu — školy, kde byla vybudována galerie Cyrany, v níž byly umístěny obrazy a plastiky ze sbírky manželů Horákových, kteří je galerii věnovali. Slavnostní kolaudace opravené synagogy proběhla v r. 2001. Nově bylo vybudováno i oplocení pozemku vedle synagogy a rabínského domu, mezi synagogou a sousedním domkem byla instalována nová kovaná brána se symbolem Davidovy hvězdy. V současnosti probíhá archeologický průzkum za budovou rabínského domu, kde se podle některých teorií měla nacházet židovská rituální lázeň — samostatná mužská a ženská (mikve); byly zde již odhaleny kamenné základy dvou zapuštěných objektů, které by na stavbu tohoto účelu ukazovaly, voda mohla být přiváděna z potoka, který za objektem ještě v polovině 20. století protékal (než byl regulován do potrubí). Židovská obec se na konci 19. století zmenšovala, v roce 1880 již žilo v městečku jen 434 židovských obyvatel, s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
(
41 )
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
v roce 1900 jen 240 Židů. Dočasný příliv nastal za první světové války, kdy do Heřmanova Městce, stejně jako do všech okolních obcí, přišli židovští uprchlíci z Haliče a Bukoviny. Jejich počet dosáhl až 1538 uprchlíků, kteří byli ubytováni nejen v Heřmanově Městci, ale mnoha okolních vesnicích. Po roce 1890, kdy byl vydán zákon o židovských náboženských obcích, většina malých venkovských obcí zanikla. V Heřmanově Městci vznikla židovská náboženská obec, k níž patřily obce Chrudim, Hoješín, Hroubovice, Zájezdec, Přestavlky, za první republiky čítala tato obec kolem 500 věřících. Rabín sídlil v Heřmanově Městci a do ostatních obcí dojížděl. V roce 1930 již žilo v samotném Heřmanově Městci jen 54 Židů, mezi Židy a křesťany panovalo bezproblémové soužití, o což se zasloužil i místní rabín dr. Isak Folkmann. Do Terezína bylo z Heřmanova Městce za války odvlečeno celkem 60 osob, zpět se vrátily jen 3 ženy. Většina heřmanoměsteckých Židů byla deportována transportem z Pardubic 5. 12. 1942 (viz tabulka v kapitole Holocaust). Židé znamenali pro Heřmanův Městec od počátku přínos i ve smyslu rozvoje průmyslu a obchodu. Velkou tradici zde mělo obuvnictví. Výstižné je rčení o Heřmanově Městci „Já jsem z města toho, kde je bot a Židů mnoho“. Cechovní artikule dokládají existenci ševcovského cechu již v r. 1553. V 19. století se místní obuv dovážela až do Vídně, mezi podnikateli v rozvíjejícím se obuvnickém průmyslu byla většina Židů. K nejstarší firmám patřil podnik Adolfa Falka, později převzatý Alfredem Falkem, který vyráběl dámskou obuv v domě čp. 252 a pánskou ve filiálkách ve Skutči i jinde. První strojovou výrobu obuvi v Heřmanově Městci začal provozovat Julius Goldmann (firma
k
é
m
k r
a
j
i
(
42 )
was started by Julius Goldmann (his company was dissolved in 1899). Perhaps, the best-known business organization that remained in full operation until the forced deportation of its owners into concentration camps was Löwitov’s company. Its founder Adolf Löwit opened a shoemaking shop in 1856 in Židovska Street, his son Michal enlarged the business activities in 1887 and transferred production to Čáslavská Street where he built his own factory on the premises of building No. 243 and 332. The factory grew fast, its initial staff of 28 workers in 1901 soaring to 300 employees in 1909. In the year 1891, a Jewish businesswoman Terezie Kačerová started another shoe making factory in the Jewish town in 1927. The factory’s production was designed for imports. Outside the shoemaking field, the Jews undertook business activities in the textile industry. One of the most important textile operations was the Hochner Company that was later taken over by Max Goldmann (the company stayed in business until 1934). The companies owned by David Falk and David Taussig carried out wholesale trade in linen and calico. Heřmanův Městec. Márnice. / The morgue.
. בית הטהרה.הר׳מאנוב מסטץ
העדות הראשונה בכתב אודות הר׳מאנוב מסטץ ) (Heřmanův Městecהיא משנת .1325בתקופה זו מחזיקה העיר במעמד של עיירה .העיר התפתחה מישוב של רחוב אחד שנוסד בתקופת שלטונו של גוטפריד במזרח צ׳כיה בסביבות שנת .1280העיר היתה שייכת לאדונים רבים בינהם שושלת אנדל מרונובץ ) ,(Anděl z Ronovceשושלת ז׳רוטין ),(Žerotín שושלת ברק מדוב ) (Berka z Dubéושושלת קינסקי ,האדונים האחרונים של אחוזת הר׳מאנוב מסטץ ,שהתגוררו בקביעות בארמון בעיר. ההתישבות היהודית בעיר החלה עוד לפני שנת .1450זהו אחד המקומות הראשונים בחבל חרודים שמתועדת בהם נוכחות יהודית .בית כנסת ובית קברות יהודי היו קיימים ככל הנראה בעיר כבר בסוף המאה הט”ו .בית הכנסת היה בנוי עץ ועמד ככל הנראה מדרום לכיכר העיר .בית הכנסת נשרף בשריפה הגדולה שהשתוללה בעיר בשנת .1623בתחילת המאה הט”ז נוסדה הקהילה היהודית בעיר .בשנת 1570חיו בעיר עשר משפחות יהודיות .בשנת 1643נרשמה בהר׳מאנוב מסטץ חברא קדישא. משנת 1661היה הרוזן יאן קארל שפורק ) (Jan Karel Šporkאדון האחוזה והקהילה היהודית פרחה בתקופת שלטונו. בתים רבים בעיר היו ריקים לאחר האבדות של מלחמת שלושים השנה והרוזן שפורק העביר את יהודי העיר לבתים ריקים ברחוב בקרבת בית הקברות היהודי ברחוב הבליצ׳קובה של היום ) .(Havlíčkovaבמקום זה הונח היסוד לגיטו של הר׳מאנוב מסטץ .יהודי העיר קיבלו רשות לבנות בית כנסת חדש בקצה הדרומי של רחוב היהודים .באישור הרוזן הורחב בשנת 1667 בית הקברות היהודי וחלקת שדה שכנה באורך שמונה צעדים וברוחב שמונה צעדים ) 121מ”ר( נקנתה וצורפה לבית הקברות .בשנת 1679נפטר הרוזן שפורק ובנו הצעיר ,פרדינאנד ליאופולד שפורק ירש את אחוזת הר׳מאנוב מסטץ ואת אחוזת מורשיצה ) (Morašiceהסמוכה .שנה מאוחר יותר פרצה בעיר המגיפה השחורה שגבתה קרבנות רבים ,דיללה את אוכלוסית העיר ובתים רבים התרוקנו .בשנת 1686הזמין שפורק הבן יהודים מן הסביבה להתיישב בבתים הפנויים ברחוב היהודים .מספר היהודים בעיר גדל במהירות בסוף המאה הי”ז .בשנת 1724חיו בעיר 63משפחות יהודיות ) 277נפשות( והצפיפות ברחוב היהודים גדלה .בגלל מצוקת מקום ברחוב היהודים הותר ליהודים להתיישב בבתים נטושים בקרבתו .האזור היהודי גדל ובהדרגה נוצר בהר׳מאנוב מסטץ רובע יהודי עם אוטונומיה שלטונית מסוימת ,משטרה ,מועצה ,ראש עיריה ושומר לילה .שמואל פפגוט ) (Samuel Pfogtמונה לתפקיד ראש העיריה הראשון של הרובע היהודי בשנת .1685בסוף המאה הי”ז הופכת הר׳מאנוב מסטץ לעיר המושב של רב המחוז .בשנת 1685הורחב בית הקברות היהודי בשנית והורחב שוב בשנים 1709ו.1723- לאחר ההגבלות של חוק ההגירה משנת 1726הפך הרובע היהודי לגיטו .שלושת שערי הכניסה אל הגיטו נסגרו בלילות ובחגים בשרשראות .בסוף המאה הי”ח היו בגיטו 47בתים ובשנת 1839קרוב לשישים בתים .בתים רבים בגיטו נהרסו במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים ואחרים שופצו ונוספו להם תוספות בניה שונות.
zanikla po r. 1899). Patrně nejznámějším podnikem, který se udržel až do násilné deportace majitelů do nacistických lágrů, byla firma Löwitova. Její zakladatel — Adolf Löwit si zařídil obuvnickou živnost v roce 1856 v Židovské ulici, jeho syn Michal ji v roce 1887 rozšířil a přenesl do ulice Čáslavské, kde v domech čp. 243 a 332 vybudoval svou továrnu. Továrna rychle rostla, z 28 dělníků v r. 1901 na 300 dělníků v r. 1909. Roku 1891 rozvinula v židovském městě výrobu obuvi na vývoz i další Židovka Terezie Kačerová, jejíž firma zanikla v roce 1927. Mimo obuvnictví podnikali Židé i v průmyslu textilním, významnou byla firma Hochner, kterou později převzal Max Goldmann (fungovala ještě v r. 1934). Velkoobchodní činnost s plátnem a kartounem rozvíjely firmy Davida Falka a Davida Taussiga.
Heřmanův Městec. Branka na hřbitov. / The cemetery gate.
הר׳מאנוב מסטץ .שער כניסה לבית הקברות. ) 43
(
i
j
a
k r
m
é
k
c
i
b
u
d
r
p a
v
ů
d
i
ž
y
p
o
t
s
) 44
(
i
j
a
k r
m
כיום שומרים על אופים המקורי רק בניין בית הכנסת המשופץ ,בית הרב )בית הספר( ובית כפול טיפוסי שלא שופץ בשכנות לבית הכנסת .לאחר שנת 1848הותר ליהודים להתישב מחוץ לגיטו .היהודי הראשון שהשקע מחוץ לגיטו היה סלומון שפיץ ) (Salamon Spitzשעבר לבית ברחוב צ׳אסלאבסקה של היום ) .(Čáslavskáבסוף המאה הי”ט היו 15בתים בכיכר פאלאצקי בבעלות יהודית. בשנת 1727נהרס בית הכנסת לאחר שהמרחק בינו ובין הכנסיה בכיכר היה קצר מן המרחק המינימלי המותר בחוק ההגירה .למרות ההגבלות נותר הרוזן שפורק נאמן ליהודי העיר ותרם סכום כסף לבניית בית כנסת חדש ,על מגרש מרוחק די הצורך מן הכנסיה .בשנת 1760נחנך לבסוף בית כנסת חדש ,בסגנון הבארוק .על פי עדויות הניח הרוזן שפורק בעצמו את אבן הפינה לבית הכנסת .עד שנבנה בית הכנסת החדש התפללו יהודי העיר בבית הרב )במספר חלקה .(34 מספר היהודים בהר׳מאנוב מסטץ הגיע לשיא בשנת ,1848כאשר נרשמו בעיר 840יהודים .לאחר מכן ,עם הרפורמות בחוקה ,היגרו יהודים רבים לערים הגדולות ומספר היהודים בעיר הצטמצם .בשנת 1859נרשמו בעיר 720יהודים ,פחות מחמישית מתושבי העיר כולה. למרות שמספר היהודים בעיר גדל במחצית השניה של המאה הי”ח ובמחצית הראשונה של המאה הי”ט ,נפתח בית הספר היהודי בהר׳מאנוב מסטץ רק בשנת .1855בית הספר נרשם כבית ספר פרטי ושפת הלימוד בו היתה גרמנית. עד שנת 1855נערכו הלימודים בבתים פרטיים .בשנת 1859עבר בית הספר משני בתים קטנים למבנה שנבנה בסמיכות לבית הכנסת .בשנת 1870נרשם בית הספר כבית ספר ציבורי ויכלו ללמוד בו גם ילדים ממשפחות קתוליות .בשלב מסוים למדו בבית הספר יותר ילדים נוצרים מילדים יהודיים ולבית הספר מונה מנהל קתולי .כאשר בשנת 1896נפתח בית ספר צ׳כי בעיר ירד מספר התלמידים בבית הספר היהודי ובבית הספר הגרמני נשארה רק כיתה אחת .בשנת 1908נסגר בית הספר היהודי בגלל מיעוט תלמידים. עם הגידול במספר היהודים בעיר התעורר צורך גם בבית כנסת חדש .בבית הכנסת הישן היו מעט מקומות ישיבה ובחגים לא היה מספיק מקום בבנין ומתפללים עמדו בדלתות ומחוץ לבית הכנסת .הבניין שופץ בשנת 1870על פי תכנונו של האדריכל פראנטישק שמורנץ האב ) (František Schmoranz st.מהעיר סלאטינה .הבניין שופץ בסגנון הניאו רומאנסק. ההצעה הראשונה של השיפוץ כללה הרחבה והגבהה של המבנה .ראשי הכנסיה הקתולית בעיר התנגדו להגבהת בית הכנסת משום שאז היה בית הכנסת גבוה מכנסיית בארטולומאוס הקדוש בכיכר העיר .לאחר השיפוץ הותקן תבליט של לוחות הברית בחזית בית הכנסת .תבליט לוחות הברית נשמר והותקן מחדש בחזית המבנה לאחר השיפוץ האחרון .מתחת לתבליט לוחות הברית נמצא פסוק מפרק ק׳ בספר תהילים .הכניסה לעזרת הנשים היתה דרך הקומה השניה בבית השכן ,שבו נמצא בית הספר היהודי ורבנות הקהילה .בית הכנסת היה בשימוש עד שהקהילה היהודית בהר׳מאנוב מסטץ נסגרה בשנת .1940 לאחר המלחמה לא נפתחה הקהילה היהודית מחדש והמבנה שימש לצרכים שונים .בשנת 1947נקנה בית הכנסת והבנין הסמוך על ידי הכנסיה האוונגלית של האחים הצ׳כיים ) ,(Českobratrská církev evangelickáבבנין בית הספר סודר חדר תפילה של הכנסייה ומבנה בית הכנסת שימש כמחסן .רוב הריהוט ,למעט ארון קודש עשוי עץ ,אבד .בית הכנסת שרד למרות תכניות להריסתו ,אך בתים רבים בגיטו היהודי נהרסו בשנות השמונים של המאה העשרים .בשנת 1986קנתה עירית הר׳מאנוב מסטץ את המבנה ולאחר מהפכת הקטיפה של שנת 1989נוסדה בעיר עמותה להצלת המורשת היהודית
é
k
c
i
b
u
d
r
p a
v
ů
d
i
ž
y
p
o
t
s
Hřbitov, založený pravděpodobně v 2. polovině 15. století, je nejstarší v Pardubickém kraji, patří mezi nejstarší a nejrozsáhlejší i v měřítku celorepublikovém. Na rozdíl od ostatních hřbitovů na Chrudimsku neleží daleko za městem, ale na okraji bývalého ghetta (v dnešní Havlíčkově ulici). O jeho postupném rozšiřování jsme se již zmínili výše, naposledy byl rozšiřován v r. 1838, kdy dosáhl konečné rozlohy 3 972 m2. Nejstarší část je na jeho jižní straně, kde docházelo k navážce a vrstvení hrobů ( jsou zde dvě vrstvy navážky), než bylo povoleno přikoupení pole a rozšíření hřbitova. V současnosti se na hřbitově nachází 1077 náhrobních kamenů v 21 nestejných řadách. Nejstarší dochovaný čitelný náhrobek je z r. 1647. Původně zde bylo patrně náhrobků ještě více, nacházely se v mezerách mezi dnešními řadami. Náhrobky poskytují unikátní ucelenou vývojovou řadu. Na jižní, navážkou vyvýšené, straně jsou nejstarší dochované náhrobky, ve střední části náhrobky renesanční, barokní a klasicistní, na severním okraji pak nejnovější z 2. poloviny 19. století a ze století 20., včetně novodobého pomníku zdejším obětem holocaustu. Je zde velké množství asymetrických východočeských stél, bohatá je symbolika, která je na náhrobcích zastoupena. Barokní náhrobky jsou typologicky shodné s náhrobky z Golčova Jeníkova ( jsou provedeny z části z bílého mramoru s jemně členěnou konturou, zdobené mělkými rýhami a jejich nápisy jsou provedeny kultivovaným kvadrátním písmem). ve střední části hřbitova v blízkosti márnice se nalézá jediná tumba z r. 1844, složená z kamenů s plechovou stříškou. Monumentální je i hrobka rodiny Baerů z poloviny 19. století, která se nachází v jiho-
שהשתדלה לשקם ולשמר את בית הכנסת ,בית הספר ובית הקברות היהודי .העמותה נוסדה על ידי מר לאדיסלאב מארש ) ,(Ladislav Marešבנה של יהודיה ניצולת שואה מן העיר .בסוף שנות התשעים של המאה העשרים החל שיקום מבנה בית הכנסת על פי התכניות המקוריות משנת .1870נוצרו העתקים של הכסאות המקוריים ,הוויטראז׳ים וציורי הקיר שוקמו, מערכת החשמל הוחלפה ובמבנה הותקנה מערכת חימום מתאימה ליעודו החדש של המבנה .החלל בקיר המזרח של בית הכנסת הוגדל ומעקה הברזל הוזז על מנת שהמבנה יוכל לשמש כאולם לקונצרטים ,הופעות ,ארועי תרבות וכדומה .משמאל לארון הקודש הוצב פסנתר .כמו כן שופץ גם בית הרב )בית הספר( הסמוך ומוקמה בו הגלריה ”סיראני” ).(Cyrany בגלריה מוצגות תמונות ופסלים שנתרמו מאוסף הזוג הוראק ) .(Horákהפתיחה החגיגית נערכה בשנת .2001גדר חדשה נבנתה מסביב לשני המבנים ובין בית הכנסת ובית הרב הותקן שער ברזל מעוטר במגן דויד .כעת מתבצעות חפירות ארכאולוגיות מאחורי בית הרב ,לפי הסברה היו במקום בעבר מקוואות הטהרה של הקהילה ,מקווה אחד לגברים ומקווה אחד לנשים .בחפירות נתגלו יסודות של שני מבנים באדמה ויתכן שהמים הובאו אל המקוואות מנחל שזרם מאחורי המבנה עד )שנותב לצינור באדמה במחצית המאה העשרים(. בסוף המאה הי”ט הצטמצמה הקהילה היהודית בהר׳מאנוב מסטץ .בשנת 1880חיו בעיר רק 434יהודים ובשנת 1900 רק 240יהודים .במשך מלחמת העולם הראשונה גדל מספר היהודים בעיר באופן זמני לאחר שהגיע לעיר גל גדול של פליטים יהודיים מגליציה ומבוקובינה .כ 1538-פליטים יהודיים שוכנו בהר׳מאנוב מסטץ ובכפרים רבים באזור .בשנת 1890פורסם חוק הקהילות היהודיות וקהילות רבות בכפרים ובעיירות באזור נסגרו .בהר׳מאנוב מסטץ נוסדה קהילה שאיגדה בתוכה יהודים מחרודים ,הוישין ,הרואובוביצה ,זאייזדץ ,פר׳סטאבלקי וישובים נוספים באזור .בתקופת הרפובליקה הצ׳כוסלובקית הראשונה נרשמו בקהילה כ 500-יהודים .רב הקהילה התגורר בהר׳מאנוב מסטץ וביקר בקהילות באזור .בשנת 1930 התגוררו בהר׳מאנוב מסטץ רק 54יהודים .נוצרים ויהודים חיו בעיר בדו קיום שליו ,לא מעט בזכות רב העיר ,ד”ר יצחק פולקמן ) .(Dr. Isak Folkmannבזמן מלחמת העולם השנייה גורשו לטרזין 60אנשים מהר׳מאנוב מסטץ .רק שלוש נשים חזרו לאחר המלחמה .רוב יהודי העיר גורשו בטרנספורט שיצא מפרדוביצה ביום ) 5.12.1942ראה פירוט בטבלה בפרק שואה(. יהודי העיר תרמו לשגשוג בתחומי התעשייה והמסחר בעיר .יהודים רבים עסקו בתעשיית הנעליים המסורתית לאזור. פתגם עממי אומר ”אני מעיר שבה יש יהודים ונעליים לרוב” .מרשם הגילדות מתעד גילדה של סנדלרים בעיר כבר משנת .1553במאה הי”ט נמכרו נעליים מהר׳מאנוב מסטץ גם בוינה .מרבית היזמים בענף ההנעלה המתפתח היו יהודים .מפעל הנעליים של אדולף פאלק ) (Adolf Falkהיה אחד המפעלים הותיקים בעיר .המפעל נוהל מאוחר יותר בידי אלפרד פאלק שייצר נעלי נשים בבית שמספרו 252ונעליים לגברים בסדנה בעיירה סקוטץ׳ ) (Skutečובישובים אחרים .יוליוס גולדמן ) (Julius Goldmannפתח את המפעל הראשון שייצר נעליים באופן ממוכן )המפעל נסגר בשנת .(1899החברה המפורסמת ביותר היתה חברת הנעליים לוויט ) (Löwitשתיפקדה עד גירוש מנהלי החברה למחנות הריכוז .בשנת 1856פתח מייסד החברה אדולף לוויט ) (Adolf Löwitסדנה ליצור נעליים ברחוב היהודים .בנו ,מיכאל הרחיב את החברה ופתח בשנת 1887 מפעל לייצור נעליים בשני מבנים )מס .חלקה 243ו (332-ברחוב צ׳אסלאבסקה ) .(Čáslavskáבית החרושת העסיק 28 פועלים בשנת 1901ובשנת 1909הועסקו במפעל 300פועלים. ) 45
(
i
j
a
k r
m
východní části hřbitova. Bohatá je náhrobní symbolika, nalezneme zde tradiční symboly kohenů i levitů, symboliku se vztahem ke jménům pohřbených (lev, pták), k profesi (krejčovské nůžky a jehla, kniha, ševcovské symboly), květinové ornamenty a motivy ( palmová ratolest, vinný kmen), Davidovy hvězdy apod. Nápisy na nejstarších náhrobcích jsou pouze hebrejské, od 19. století se k hebrejštině přidává němčina nebo (méně často) čeština, na nejnovějších náhrobcích z konce 19. a 20. století pak ubývá hebrejština a náhrobky jsou německé, české nebo dvojjazyčné, někde je alespoň tradiční pohřební formule v hebrejštině (5 písmen). Výjimkou jsou náhrobky ortodoxních Židů a haličských uprchlíků v době 1. světové války, které jsou i na počátku 20. století výhradně hebrejské. Přibližně ve středu hřbitova u východní zdi se nachází márnice z r. 1838. Vedle márnice je vstupní branka na hřbitov. V márnici je dodnes uložena obecní rakev, kterou zdejší Židé zakoupili, aby naplnili požadavek josefínských nařízení, že všichni musí být pochováváni v rakvích, Židé ovšem nařízení obcházeli, mrtvého v rakvi na hřbitov přivezli, ale do hrobu byl uložen tradičním způsobem v rubáši, rakev pak posloužila při dalším pohřbu. V márnici je i restaurovaný pohřební vůz, který pochází ze židovského hřbitova v Hořicích v Podkrkonoší. V současnosti je zde umístěno i několik vitrín, které informují návštěvníky o židovských rituálních zvycích a symbolice. Další zvláštností heřmanoměsteckého hřbitova je tzv. kohanitská branka, která je vybudovaná v severní zdi hřbitova a je dodnes průchodná. V severozápadním rohu hřbitova se nachází rekonstruovaný hrobnický domek, kde dnes bydlí správce hřbitova. é
k
c
i
b
u
d
r
p a
v
ů
d
i
ž
y
p
o
t
s
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
Na hřbitově se pohřbívalo až do 2. světové války, poslední pohřeb se zde konal tajně v květnu 1940 ( pochován byl Alois Bass). Hřbitov nebyl naštěstí nacisty nijak poškozen díky péči důstojníka R. Pleskota, který v r. 1941 nechal kolem obvodové zdi vysázet keře, aby hřbitov nebyl na očích. Po válce se hřbitov stal majetkem židovské náboženské obce v Praze, která se však pod vlivem nové politické situace nemohla starat o jeho údržbu, a tak hřbitov chátral. Zarůstal náletovými dřevinami, poškozeny byly obvodové zdi, márnice i hrobnický domek a branky. Hřbitovu hrozilo zrušení, místo se plánovalo pro výstavbu garáží. Po revoluci v roce 1989 hřbitov zachránila zdejší Společnost ochránců židovské kultury (viz výše), jejíž členové společně s místními skauty a dalšími dobrovolníky začali na hřbitově záchranné práce, odstraňování vegetace a opravu zdí, márnice, branek i hrobnického domku, který byl celkově zrekonstruován, aby mohl být znovu obýván. Díky tomu byl hřbitov v r. 1991 vyhlášen kulturní památkou. Dnes je hřbitov díky pravidelné péči správce nejudržovanějším na Chrudimsku a je hojně navštěvován. Městský úřad v Heřmanově Městci zajišťuje pravidelné prohlídky synagogy, rabínského domu i hřbitova s průvodcem.
Heřmanův Městec. Stély ve střední části hřbitova. Stelas in the middle of the cemetery.
. מצבות לוח בחלקו המרכזי של בית הקברות.הר׳מאנוב מסטץ
k
é
m
k r
a
j
i
(
46 )
The cemetery, established most likely in the second half of the 15 th century, is the oldest cemetery not only in the Pardubice Region but it is also one of the largest and oldest cemeteries nationwide. Unlike other cemeteries in the Chrudim District, it does not lie far from the town but at the outskirts of its former ghetto (contemporary Havlíčkova Street). The last of its gradual expansion stages took place in 1838 when its final area covered 3,972 m2. The oldest cemetery part is situated in the south where landfills had been created and graves had been arranged in layers (there are two layers of the landfill) before the Jews were allowed to purchase extra land and enlarge the cemetery premises. At present, the cemetery consists of 1 077 tombstones laid out in 21 uneven rows. The oldest preserved, legible gravestone is from the year 1647. Obviously, there used to be many more gravestones, located in between the gaps between the contemporary grave rows. The gravestones portray a unique, compact development line. The southern, landfill-elevated side bears the oldest, preserved gravestones; the central area is scattered with renaissance, baroque and classicist gravestones’ whereas the northern strip is occupied by the most recent gravestones dating back to the 2 nd half of the 19 th century and the 20 th century, as well as a modern monument commemorating local holocaust victims. There is a vast number of asymmetric Eastern Bohemian stelas as well as rich symbolic adornments displayed on the gravestones. The baroque gravestones are of the same type as those in Golčův Jeníkov (they are made partly of white marble with a finely articulated outline, decorated with shallow grooves, and their inscriptions are written in a cultivated quadrate type). In the central cemetery area, near the morgue, is the only tomb from 1844 that consists of stones with a metal roof. Monumental is also the tomb of the Baer family from the mid 19 th century located in the southeast part of the cemetery. The symbols on the gravestones are richly decorated — they comprise the traditional symbols of the Cohens and the Levites, symbolic expressions related to the names of the deceased (lion or bird), or to their job (tailor’s scissors and needle, book, shoemaker’s symbols), floral ornaments and motifs ( palm offspring, vine tree), David’s star, etc. The inscriptions on the oldest gravestones are only in Hebrew. In the 19th century they started to be complemented with German (or less often) Czech writings. The most recent gravestones from the turn of the 19 th century document a decrease in the use of Hebrew that was replaced by German, Czech or by bilingual texts. Some gravestones, however, are decorated with at least a traditional Hebrew funeral formula (5 letters). The only exception to this rule is the gravestones of orthodox Jews and Galician fugitives during WWI that — even though erected in the 20 th century — were decorated only in Hebrew. Approximately in the middle of the cemetery, next to its eastern wall, there is a morgue (1838):
בשנת 1891פתחה יהודיה בשם תרזיה קאצ׳ר )(Terezie Kačerová מפעל ליצור נעליים ברובע היהודי ,המפעל נסגר בשנת .1927יהודים רבים עסקו גם בתעשיית הטקסטיל ,חברת הוכנר ) (Hochnerשנוהלה מאוחר יותר על ידי מקס גולדמן ) (Max Goldmannהיתה אחת החברות הגדולות בתחום )החברה תיפקדה ככל הנראה עד שנת .(1934דויד פאלק ודויד טאוסיג )(David Falk a David Taussig ניהלו חברה למסחר סיטונאי בנייר כותנה וקרטון. בית הקברות היהודי בעיר נוסד ככל הנראה במחצית השנייה של המאה הט”ו .זהו בית הקברות היהודי העתיק ביותר במחוז פרדוביצה ואחד מבתי הקברות העתיקים והגדולים ביותר ברפובליקה הצ׳כית. שלא כמו בתי קברות יהודיים אחרים ,לא נמצא בית הקברות רחוק מן העיר ,אלא בקצה הגיטו ,ברחוב האבליצ׳קובה ) (Havlíčkovaשל היום .כפי שהזכרנו ,בית הקברות הורחב בהדרגה .ההרחבה האחרונה התבצעה בשנת 1838ושטחו לאחר ההרחבה היה 3972מ”ר. חלקו העתיק ביותר של בית הקברות נמצא בדרום החלקה ,שם נוספו בגלל מצוקת קבורה שתי שכבות חדשות של עפר זו על גבי זו עד שהותרה רכישת שדה סמוך לשם הרחבת בית הקברות .כיום נמצאות בבית הקברות 1077מצבות קבורה ב 21-שורות לא שוות .המצבה הקריאה העתיקה ביותר היא משנת .1647יתכן שמספר המצבות היה גדול עוד יותר ,ככל הנראה ניצבו בעבר מצבות רבות בין שורות המצבות .מצבות הקברים בבית הקברות מתעדות את התפתחות ההתישבות היהודית בעיר בצורה יחודית ועקבית .באזור המוגבה בדרום החלקה נמצאות המצבות העתיקות ביותר ,במרכז נמצאיות מצבות מתקופת הרנסאנס ,הבארוק והניאו קלאסיקה .בצפון החלקה נמצאות המצבות החדשות ביותר מן המחצית השנייה של המאה הי”ט ומן המאה העשרים .כאן גם ממוקמת האנדרטה לקרבנות השואה. בבית הקברות נמצאות מצבות לוח לא סימטריות רבות ,האפיניות למזרח צ׳כיה .המצבות מעוטרות בעושר ומצבות רבות מתקופת הבארוק דומות למצבות מגולצ׳וב יניקוב )מצבות אלה עשויות בדרך כלל שיש בהיר ,קווי המתאר שלהן עדינים וענפים ,הכיתוב על המצבות עדין ולא עמוק ,צורת האותיות מרובעת ומעודנת( .בחלק המרכזי של ) 47
(
Next to the morgue there is a cemetery entrance gate. Inside the morgue, you can still see a community coffin that was purchased by local Jews to comply with the Joseph reforms that required that everybody be buried in a coffin. The Jews kept getting round this regulation: they transported the deceased to a cemetery in a coffin but buried them in accordance with a Jewish tradition, i. e. clothed in a shroud. The coffin was then reused during another funeral. The morgue also stores a restored hearse that comes from the Jewish cemetery in Hořice v Podkrkonoší. At present, the morgue is fitted with several display cabinets with information about Jewish ritual customs and symbols. Another specific feature of the Heřmanův Městec cemetery is a so-called Cohanit gate that was constructed in the cemetery’s northern wall and that is still passable today. In the northwest corner of the cemetery is a renewed sexton’s house that is currently inhabited by a cemetery janitor. i
j
a
k r
m
é
k
c
i
b
u
d
r
p a
v
ů
d
i
ž
y
p
o
t
s
) 48
(
i
j
a
k r
m
בית הקברות נמצאת מצבה בודדת משנת .1844המצבה עשויה אבן והיא מקורה בגג מתכת .מצבה מונומנטלית נוספת היא מצבת הקבר של משפחת באייר ) (Baerממחצית המאה הי”ט בחלק הדרומי מזרחי של בית הקברות .המצבות בבית הקברות מעוטרות בעיטורים סמליים רבים .נמצאים כאן עיטורים מסורתיים לקברי כהנים )כפות ידיים בברכת כהנים( וקברי לוויים )כד מים( ,עיטורים המתקשרים לשמות הנפטרים )אריה או ציפור( ,סמלים המתקשרים למקצועם של הנפטרים )מספרי חייטים ומחט ,ספר ,סמלי סנדלרים( ,עיטורי פרחים ומוטיבים צמחיים )עצי דקל ,ענפי גפן( ,מגיני דויד וכדומה. הכיתוב על המצבות העתיקות ביותר הוא בעברית בלבד ,במצבות מן המאה הי”ט נוסף לכיתוב העברי גם כיתוב בגרמנית או )לעיתים רחוקות יותר( בצ׳כית .על מצבות הקבורה החדשות יותר ,מסוף המאה הי”ט ומתחילת המאה העשרים נמצא יותר מצבות בגרמנית ובצ׳כית ללא כיתוב עברי .לעיתים קרובות נמצא הכיתוב ”ת.נ.צ.ב.ה” גם על מצבות ללא כיתוב בעברית. מצבות הקבורה של פליטי גליציה ובוקובינה מתקופת מלחמת העולם הראשונה מהוות יוצא מן הכלל ולמרות שכולן מתחילת המאה העשרים הן כתובות עברית בלבד .בערך במרכז בית הקברות נמצא בית טהרה משנת .1838על יד בית הטהרה נמצא שער הכניסה לבית הקברות .בבית הטהרה מאוכסן עד היום ”ארון קבורה קהילתי” ,יהודי העיר רכשו ארון קבורה בודד על מנת לעקוף את תקנות הקבורה של הקיסר יוזף השני שקבעו קבורה בארונות בניגוד למסורת היהודית .גופת המת הובאה לבית הקברות בארון ,אך נקברה כאשר היא עטופה תכריכים בלבד ובארון הקבורה נעשה אחר כך שימוש חוזר .בבית הטהרה נמצאת גם עגלת קבורה משופצת .העגלה הובאה מבית הקברות היהודי בכפר הור׳יצה ) (Hořiceשבאזור פודקרקונושי ) .(Podkrkonošíבמספר ויטרינות המותקנות בבית הטהרה מתוארים מנהגי קבורה יהודיים וסמלים בעיטורי המצבות. בחלקו הצפוני של בית הקברות נמצא שער כניסה מיוחד במינו המיועד לכהנים .בחלקו הצפוני מערבי של בית הקברות עומד בית הקברן .הבית שופץ וכיום מתגורר במקום שומר בית הקברות. בית הקברות תיפקד עד מלחמת העולם השנייה .בחודש מאי של שנת 1940נערכה בחשאי הלוויה האחרונה בבית הקברות ,לוויתו של אלויס באס ) .(Alois Baasבית הקברות לא ניזוק על ידי הנאצים תודות לקצין ר .פלסקוט ) (R. Pleskotשהורה לשתול שיחים מסביב לחומת בית הקברות על מנת שלא יבלוט לעין .לאחר מלחמת העולם השנייה הועבר בית הקברות לידי הקהילה היהודית של פראג ,אך בגלל המצב הפוליטי בזמן השלטון הקומוניסטי לא יכלה הקהילה לטפל בבית הקברות והוא נעזב והוזנח ,צמחיית פרא גדלה בשטחו ,קירות בית הקברות ,בית הטהרה ובית הקברן ניזוקו. הוגשו תכניות להריסת בית הקברות ולבניית מוסכים במקום .לאחר מהפכת הקטיפה של שנת 1989הוצל בית הקברות על ידי העמותה המקומית להצלת המורשת היהודית .חברי העמותה ,יחד עם ארגון הצופים ועם מתנדבים נוספים ,החלו בעבודות הצלה בבית הקברות .הצמחייה העבותה דוללה ,בית הטהרה וקירות בית הקברות תוקנו בהדרגה .בית הקברן תוקן כך ,שיוכל לשמש למגורים .בשנת 1991הוכרז בית הקברות אתר מורשת תרבותית .כיום מתוחזק בית הקברות בקביעות על ידי שומר בית הקברות ומבקרים רבים פוקדים את האתר .עירית הר׳מאנוב מסטץ מארגנת סיורים מודרכים בבית הכנסת ,בבית הספר היהודי ובבית הקברות.
é
k
c
i
b
u
d
r
p a
v
ů
d
i
ž
y
p
o
t
s
Burial services were performed in this cemetery until WWII, the last funeral being completed in secret in May 1940 (the deceased was Alois Bass). Fortunately, the cemetery was not damaged by the Nazis thanks to the extraordinary efforts of an officer named R. Pleskot who had brushes planted around the peripheral wall in 1941 to keep the cemetery off sight. After the war, the cemetery became the property of the Jewish community in Prague that, however, could not take care of the premises due to the then emerging political situation, thus leaving the cemetery to the ravages of time. It overgrew with air-borne woody plants. Its peripheral walls, morgue, sexton’s house and gates were damaged. For a while the cemetery’s liquidation was planned to give way to a new garage parking area. After the Velvet Revolution in 1989, the cemetery was saved by the local Jewish Culture Preservation Society (see the text above) whose members — working together with local scouts and other volunteers — initiated preservation activities, weeding, repairs of the walls, morgue, gates, as well as sexton’s house that underwent complete reconstruction to be suitable for permanent occupancy. It was thanks to these wonderful efforts that the cemetery was proclaimed a cultural monument in 1991. Today, the cemetery is regularly maintained by its conscientious janitor who made it the best-maintained sights of its sort in the Chrudim District. The place is a sought-after cultural sight. The Municipal Authority Office in Heřmanův Městec regularly arranges sightseeing tours with a guide to the synagogue, rabbi’s house and cemetery.
h o j e š í n
h o j e š í n
The first mention of the community of Hoješín dates back to the year 1491 when its name appeared, for the time, on the list of the property of the Rousínov farmstead. In the 17 th century, the community belonged to the Modletín estate, whose last owner, Václav Demuth, purchased Hoješín in 1839. The Jewish settlement was first documented in the 18 th century, probably even prior to the first census ever taken in 1724. The Jews even had their own prayer room in the town. From the beginning of the 19 th century until the year 1902, the prayer room was found in village house No. 30. After this house burnt down, the prayer room was never restored again. Like in other towns, the Jewish religious community ceased to exist in 1890 and Hoješín was integrated in the Chotěboř rabbinate. Hoješín’s Jews also founded their own cemetery, approximately 0.5 km north of the town, originally nearby the Chrudimka River. After the Seč dam was built in 1932, one half of the cemetery area was elevated and a protecting concrete wall was erected around it. The initial cemetery area was 1240 m2. The cemetery was established in the middle of the 18 th century, the oldest tombstone comes from 1814 and the last funeral took place in 1919. Upon folding the activities of the Jewish community, cemetery administration and maintenance was taken over by the Jewish community in Chotěboř whose records of 1894 speak of the repair of the roads leading to the cemetery. The cemetery was liquidated in two stages during the second half of the 20 th century. First, a district hygienist ordered that the morgue, cemetery wall and some of the tombstones be removed in 1962. Later, in 1980, the same authority required (despite the protests of preservationists) that all of the remaining graves be removed and stored in a pit near the cemetery. In the fall of 1980, the cemetery was transformed into a park with seven graves left. A plaque commemorating the existence of the cemetery was also made. In 1999, the cemetery was included in the property of Prague’s Jewish Community. The seven remaining gravestones (usually from the mid 19 th century) have been marinated to this date, displaying either Hebrew or Hebrew-German inscriptions.
Seč 337
➛ Heřmanův Městec Chrudim
Vodní nádrž Seč
➛ Vilémov
340
ה וֹ יֵ ִש י ן
Horní Ves Hoješín
První zmínka o osadě Hoješín pochází z r. 1491, kdy se její jméno objevuje v soupisu majetku rousínovského statku. V 17. století patřila k modletínskému panství, posledním majitelem byl Václav Demuth, který Hoješín koupil v roce 1839. s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
(
49 )
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
Židovské osídlení je v obci doloženo od 18. století, zřejmě již před sčítáním v roce 1724. V obci měli Židé i vlastní modlitebnu, od počátku 19. století do r. 1902 tomuto účelu sloužila chalupa čp. 30, po jejím požáru však již nebyla obnovena. Židovská obec zanikla jako v dalších venkovských obcích v r. 1890 a Hoješín připadl pod rabinát do Chotěboře. Hoješínští Židé založili v obci i vlastní hřbitov — asi 0,5 km severně od obce, původně nedaleko řeky Chrudimky. Po vybudování přehradní nádrže Seč v r. 1932 byla polovina plochy hřbitova vyvýšena a vybudována ochranná betonová zeď. Původní rozloha hřbitova činila 1240 m2. Hřbitov byl založen v polovině 18. století, nejstarší náhrobek pochází z r. 1814, poslední pohřeb se zde konal v r. 1919. Správu hřbitova převzala po zániku místní obce židovská náboženská obec v Chotěboři, z jejíchž zápisů se v r. 1894 dovídáme o úpravě cest u hřbitova. K likvidaci hřbitova došlo ve dvou etapách v 2. polovině 20. století. Nejprve byla v r. 1962 zbourána na příkaz okresního hygienika márnice, hřbitovní zeď a odstraněna část pomníků, posléze v r. 1980 byly na příkaz téže instituce ( přes protesty památkářů) odstraněny zbylé pomníky a složeny v jámě v blízkosti hřbitova. Na podzim téhož roku byl hřbitov upraven jako park a zbývajících sedm pomníků v něm ponecháno. Byla zhotovena i pamětní deska, která na existenci hřbitova upozorňovala. Hřbitov se v r. 1999 dostal zpět do majetku Židovské obce v Praze. V dnešní době zde lze nalézt zbylých sedm náhrobků (většinou z poloviny 19. století), nápisy na nich jsou buď hebrejské nebo hebrejsko-německé.
k
é
m
k r
a
j
i
(
50 )
במסמך זה מופיע שם הכפר,1491 ( הוא משנתHoješín) המסמך הראשון המתיחס לכפר הוישין במאה הי”ז היה הכפר חלק מאחוזת מודלטין.(Rousínov) ברשימת האדמות שבבעלות אחוזת רואוסינוב היה הבעלים האחרון1839 שקנה את הכפר בשנת,(Václav Demuth) וואצלאב דאמוט,(Modletín) .של הכפר ככל הנראה התגוררו יהודים בכפר עוד לפני,ההתישבות היהודית בהוישין מתועדת מן המאה הי”ח בית הכנסת היה,30 בית הכנסת של הכפר מוקם בבקתה שמספרה.1724 מרשם התושבים של שנת נשרפה הבקתה ובית הכנסת לא נפתח מחדש1902 בשנת.1902 בשימוש מתחילת המאה הי”ט ועד שנת והיהודים שנשארו בכפר, כמו קהילות כפריות רבות אחרות, הקהילה היהודית של הוישין נסגרה.לאחריה .נרשמו ברבנות הקהילה היהודית של העיר חוטבור׳ עבר נחל חרודימקה, במקור.יהודי הוישין יסדו בית קברות עצמאי כמחצית הקילומטר מדרום לכפר הוגבהה מחצית משטח בית1932 לאחר סכירת הנחל בשנת.( בקרבת בית הקברותChrudimka) .הקברות ונבנה קיר מגן מבטון המצבה העתיקה ביותר בבית. מ”ר1240 בית הקברות נוסד במחצית המאה הי”ח על שטח של לאחר שנסגרה הקהילה.1919 והלויה האחרונה נערכה בבית הקברות בשנת1814 הקברות היא משנת ברישומי הקהילה.היהודית בכפר היה בית הקברות באחריות הקהילה היהודית של העיר חוטבור׳ בית הקברות נהרס.1894 בחוטבור׳ ניתן לקרוא על תיקונים שנערכו בכביש הגישה לבית הקברות בשנת הורתה מחלקת התברואה האזורית1962 בשנת.בשני שלבים במהלך המחצית השניה של המאה העשרים הורתה מחלקת1980 בשנת.על עקירה חלקית של המצבות ועל הריסת בית הטהרה וחומת בית הקברות לעקור את המצבות הנותרות ולטמון אותן בבור, למרות מחאות של המחלקה לשימור עתיקות,התברואה סודר שטח בית הקברות כפארק עירוני ושבע מצבות סמליות1980 בסתיו של שנת.בקרבת בית הקברות הוחזר בית1999 בשנת. בפארק הותקן לוח זכרון שהעיד על יעודו הקודם של השטח.הושארו במקומן רובן, כיום ניתן לראות במקום את שבע המצבות שנותרו במקומן.הקברות לידי הקהילה היהודית בפראג . הכיתוב על המצבות הוא בעברית בלבד או בעברית וגרמנית.מתחילת המאה הי”ט
Hoješín. Poslední dochované náhrobky. / The last well-preserved tombstones.
. מצבות הקבורה האחרונות שנשתמרו.הוישין
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
(
51 )
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
(
52 )
ְח ר וּ ד י ם
c h r u d i m
c h r u d i m
Nejstarší písemná zmínka v Kosmově kronice o Chrudimi se vztahuje k roku 1055, kdy zde zemřel kníže Břetislav na tažení do Polska. Chrudim byla královským věnným městem, osídlování Židů se proto řídilo pravidly, která se na tato města vztahovala. Nejstarší doklady o Židech ve městě uvádějí Židovku Ester v r. 1556, které městská rada povolila dovážet a čepovat cizí vína (tj. nechrudimské výroby). Na přítomnost Židů ve městě můžeme však usuzovat již dříve z pomístních jmen, nejstarší městská kniha z let 1399–1401 uvádí ulici jménem Židovská, v městských knihách se rovněž setkáváme s pojmem „na Židovském kopci“.
The oldest written mention of Chrudim can be found in Kosmas Chronicle and refers to the year 1055 when Prince Břetislav died here in a campaign to Poland. Because Chrudim was a royal dowry town, Jewish settlement had to follow rules applicable to the town’s status. The oldest evidence of the Jews’ presence in the town speaks of a Jewish woman called Ester and dates back to the year 1556 when the Town Council permitted the supply and decanting of foreign wines (i. e. the wines that were mot produced in Chrudim). However, the presence of the Jews in this locality can be deduced from field names existing even earlier. For instance, the oldest town archives kept in the years 1399–1401 recorded a street called Židovská (‘Jewish’) and they also made references to a place called ‘Jewish Hill’. In the year 1650, the town councilors decided that no Jews, except Abraham Hippen, could stay in Chrudim. A religion-based inhabitants survey from 1651 reported 2 Jewish families of 4 members. In the years 1656 and 1660, the Town Council banished the Jews entirely. Over the following 100 years there were no Jews in Chrudim. Instead, they only did business with and were creditors to Chrudim’s citizens. The first Jews were not allowed to settle here until 1765 when, despite the councilors’ protests, the Supreme Administration Province Authority (‘gubernium’) permitted them to establish a tobacco storehouse. During the censuses of 1783 and 1793, nine or ten people of Jewish religion, respectively, were recorded. In the year 1837, two Jewish families were officially registered in the town. A pronounced increase in Jewish population began after their complete emancipation following from the amended Constitution in 1867. Chrudim witnessed an influx of Jews coming from neighboring communities — Hroubovice, Zájezdec, Přestavlky, Heřmanův Městec — who started their trades and shops. The Jewish minority reached its peak in about 1900 when a census reported 260 of them. The Jews from Chrudim were members of the Heřmanův Městec religious community. When their numbers began to grow in the last third of the 19 th century, their emancipation activities intensified accordingly. In the year 1887, they established the Union for the Practicing of Israelite Worship that purchased land for cemetery construction in an 1889 auction sale. The Union members took care of religious life organization, ensured religious education at schools and were active participants in the town’s social life. A synagogue has never been built in Chrudim. First, the Jews used several rented premises as prayer rooms — the original prayer room is believed to have been in house No. 124/I (today in Široká St.)
37
➛ Pardubice
Chrudim
17
➛
Heřm. Městec Centrum
17
➛
Vysoké Mýto
➛
Ždírec nad Doubravou
37
from where it moved to house No. 64/IV in 1887 64/IV ( Jánské Suburb — opposite the Bída Hotel — today ‘s Masaryk Square). Finally, it moved to house No. 211/IV. The Union aimed to build a synagogue, which is documented by a decision made in 1895 when the Union’s general meeting approved a plan to buy a lot for a new prayer room on the occasion of the 50 th anniversary of the then Emperor’s rule. However, the intended purchase was never completed. In the year 1917, the Union bought house No. 371/IV in Čáslavská St. whose first floor was changed into a prayer room. Worships began to be given there in May 1918. The prayer room caught fire in 1933; fortunately, it was extinguished before causing too much damage. During its entire existence, the Union aspired to found its own autonomous Jewish community. It also complained about the fees that had to be paid for the church services of a rabbi from Heřmanův Městec. The efforts to create their own community had failed by the beginning of WWII when the Union was prohibited by the Nazis. Its activities were not resumed after the war as most of the local Jews had died by then. At the time of WWI, Chrudim — like other nearby towns — witnessed an immigration wave of Jewish fugitives from Galicia and Bukowina. There are no concrete figures about the number of people who were accommodated in Chrudim at those times, but there still lived 142 Jews in the year 1918 when the fugitives began to leave for their homeland. Their accommodation, employment and living during the war years were taken care of by the Union whose prominent member was an attorney at law JUDr. Edvard Strass. Although the local cemetery has only one tombstone of a Galician fugitive, it can be claimed that several Galicians were buried there. In the late 19 th century and during the First Czechoslovak Republic (1918–1939), the Chrudim Jewish community ranked among notable townspeople. They owned many downtown shops — in Široká St., the Adlers ran an ironmonger’s shop, the Agulárs had a textile and clothes shop, the Breitenfelds operated another textile shop. Several of Chrudim’s taprooms were also in Jewish hands and the Witz Family ran liquor production. Another family of outstanding reputation was the Strass Family: Besides the attorney at law Edvard Strass, there was Emil Strass who owned a department store opposite the Bída Hotel (the store was taken down and replaced with green growth and a bust depicting T. G. Masaryka). Chrudim’s largest shoe making company owned by F. L. Popper became a successor to a business ran by the Jewish shoemaker Moritz Beck and his wife Barbora. Another well-known business figure was Emil Salus who established a grocer’s shop and a coffee and peanut roasting plant. Salus coffee was also sold in his branch shop in Prague and was considered one of the renowned coffee brands. MUDr. Artur
V r. 1650 radní rozhodli, že v Chrudimi nesmí pobývat žádný Žid s výjimkou Abrahama Hippena, v soupisu poddaných podle víry z roku 1651 figurují dvě židovské rodiny o čtyřech členech. V letech 1656 a 1660 však městská rada Židy vypověděla z města. Dalších 100 let se pak v Chrudimi Židé nevyskytovali, pouze obchodovali s místními obyvateli a byli jejich věřiteli. První Židé se zde mohli usadit teprve v r. 1765 přes protesty zdejších radních, gubernium jim povolilo zřízení skladu tabáku. Při sčítání v letech 1783 a 1793 bylo v Chrudimi 9, resp. 10 osob židovské víry. V r. 1837 jsou uváděny dvě rodiny. Výrazněji začal počet Židů růst po jejich úplné emancipaci díky nové ústavě v r. 1867. Do Chrudimi se přistěhovávali Židé z okolních venkovských obcí — Hroubovic, Zájezdce, Přestavlk, Heřmanova Městce, a zakládali si zde své obchody a živnosti. Nejvyššího počtu Židů dosáhla Chrudim kolem roku 1900, kdy zde žilo dle sčítání kolem 260 Židů. Chrudimští Židé patřili pod židovskou obec v Heřmanově Městci. Když začal jejich počet v poslední třetině 19. století růst, začali usilovat o emancipaci. V roce 1887 založili Spolek izraelitů ku pěstování bohoslužby, který v licitační dražbě koupil v r. 1889 pozemek pro zřízení židovského hřbitova. Členové spolku se starali o organizaci náboženského života, zajišťovali výuku náboženství na školách a byli i veřejně činní ve městě. V Chrudimi nebyla nikdy vybudována samostatná synagoga, zpočátku Židé využívali několika pronajatých prostor. Nejprve se modlitebna uvádí v domě čp. 124/I v dnešní Široké ulici, odkud se v r. 1887 přestěhovala do domu čp. 64/IV na Jánském předměstí (naproti hotelu s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
(
53 )
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
Bída — dnešní Masarykovo náměstí). Odtud se stěhovala do domu čp. 211/IV. Spolek o výstavbu synagogy usiloval, o čemž svědčí usnesení z r. 1895, kdy valná hromada schválila záměr zakoupit při příležitosti 50. výročí panování císaře místo pro modlitebnu, ke koupi však nedošlo. V r. 1917 zakoupil spolek dům čp. 371/IV v Čáslavské ulici, kde byla v 1. patře upravena modlitebna. Bohoslužby se zde konaly od května 1918. Modlitebnu postihl v r. 1933 požár, který se však podařilo včas zlikvidovat. Spolek po celou dobu své existence usiloval o vytvoření samostatné židovské obce, stěžoval si na poplatky za služby rabína z Heřmanova Městce apod. Samostatné obce se však do 2. světové války nepodařilo dosáhnout, spolek byl nacisty po okupaci zakázán a po válce již neobnovil svou činnost, protože většina Židů zahynula. V době 1. světové války přišla do Chrudimi stejně jako do okolních obcí vlna židovských uprchlíků z Haliče a Bukoviny. Pro Chrudim nemáme doloženy přesné počty osob, které zde byly ubytovány, ale ještě v r. 1918, kdy se již uprchlíci vraceli zpět, jich v Chrudimi žilo 142. O jejich ubytování, zaměstnávání a obživu se Spolek za války staral, významnou osobností byl advokát JUDr. Edvard Strass. Na hřbitově je dochován jeden náhrobek haličského uprchlíka, s určitostí jich zde však bylo pochováno několik. Chrudimští Židé patřili na konci 19. století a za 1. republiky mezi významné chrudimské měšťany. Patřila jim řada místních obchodů v centru — v Široké ulici např. Adlerova rodina provozovala železářství, Agulárovi obchod s látkami a konfekcí, Breitenfeldovi rovněž obchod se střižním zbožím. Také několik chrudimských kořalen
k
é
m
k r
a
j
i
(
54 )
Pachner, a dentist and a dental prosthetician, was another outstanding yet underestimated name. He ran his practice in the house at the corner of Resslovo Square (today there is a drugstore) and wrote several pioneering research works in his field. The Nazis abducted a total of 91 Jews from Chrudim, 85 of whom died in concentration camps. One of the survivors was Emil Salus’s grandson, Jan, who returned to Chrudim to renew the former family business. However, following a communist coup in 1948 his flourishing business was nationalized and Jan and his wife and son immigrated to Israel and then to Canada. He used to visit Chrudim regularly after the 1989 Velvet Revolution. He claimed his parents’ house back through a restitution process and had it repaired. He also searched for the graves of his ancestors in the cemetery that was still overgrown with weeds then.
כאשר נפטר בה הרוזן בר׳טיסלאב1055 ( מצוינת לראשונה בקרוניקה של קוסמאס משנתChrudim) העיר חרודים שהיו, חרודים היתה עיר מוהר מלכותית והתישבות היהודים הוגבלה בכללים.( במהלך מסע כיבושים לפוליןBřetislav) .בתוקף בערים כאלה המזכיר אישה יהודיה בשם אסתר שקיבלה אישור1556 המסמך הראשון המתעד נוכחות יהודית בעיר הוא מסמך משנת כי יהודים, על פי שמות הרחובות והאזורים בעיר ניתן להניח.ממועצת העיר לייבא ולמכור בעיר יין שלא מתוצרת חרודים ספרים אחרים,” מזכיר רחוב הנקרא ”רחוב היהודים1401–1399 ספר העיר מן השנים.1556 התגוררו בעיר עוד לפני שנת .”מזכירים אזור שנקרא ”הר היהודים ( קיבל אישורHippen) יהודי בשם אברהם היפן, החליטה מועצת העיר לאסור על יהודים להתגורר בחרודים1650 בשנת . מוזכרות שתי משפחות יהודיות וארבעה אנשים בכל משפחה1651 ברישום הנתינים על פי דת משנת.מיוחד להשאר בעיר במשך מאה השנים הבאות לא התגוררו יהודים בעיר אם כי מתועדת פעילות. גורשו היהודים מן העיר1660- ו1656 בשנים התישבות1765 הותרה בשנת, למרות מחאות של מועצת העיר.(כלכלית של יהודים עם תושבי העיר )מסחר והלוואות 1793 מוזכרים תשעה יהודים ובמרשם משנת1783 במרשם התושבים של שנת.יהודים והותר להם ולנהל מחסן טבק בעיר והרפורמות1867 לאחר החוקה של שנת. מוזכרות שתי משפחות יהודיות בחרודים1837 בשנת.מוזכרים עשרה יהודים פר׳סטאבלקי והר׳מאנוב מסטץ( אל העיר, זאייזדץ,החדשות החלה הגירה של יהודים מן הישובים בסביבה )הרואובוביצה חיו בעיר1900 בסביבות שנת. יהודים ייסדו בחרודים חנויות ובתי מלאכה.ונרשם גידול משמעותי במספר היהודים בעיר . תושבים יהודים260-כ עם הגידול במספר היהודים בשליש האחרון של המאה,במקור נרשמו יהודי העיר בקהילה היהודית בהר׳מאנוב מסטץ הוקמה האגודה הדתית היהודית1887 בשנת.הי”ט החלו יהודי העיר לחתור לעצמאות וניסו להקים קהילה יהודית עצמאית אירגנה, דאגה לחיי הדת בעיר, מגרש שיועד להקמת בית קברות1889 האגודה רכשה במכירה פומבית בשנת.של העיר .שיעורי דת לתלמידים יהודיים בבתי הספר בעיר וייצגה את יהודי חרודים במוסדות העיר
בחרודים מעולם לא נבנה בית כנסת .בתחילה הותקנו חדרי תפילה בכמה חדרים שכורים במרכז העיר .חדר התפילה הראשון היה כנראה בבית שמספרו , 124/Iבשנת 1887הותקן חדר התפילה בבית שמספרו 64/IVבפרבר יאן )כיכר מסריק כיום( מול בית המלון ”בידה” .מכאן עבר חדר התפילה לבית שמספרו . 211/IVהעמותה למען בנין בית כנסת בעיר התחזקה ומסמך משנת 1895מעיד על החלטת האסיפה הכללית של העמותה לקנות בעיר מגרש המיועד לבנין בית כנסת שיפתח לרגל יובל החמישים לשלטון הקיסר .לבסוף ,לא נקנה מגרש ובית הכנסת לא נבנה .בשנת 1917קנתה האגודה הדתית היהודית של חרודים בית ברחוב צ׳אסלאבסקה )) (Čáslavskáמספר חלקה .(371/IVבקומה השניה בבנין הותקן חדר תפילה .בבנין נערכו תפילות ממאי .1918בשנת 1933פרצה בבניין שריפה אך המבנה לא ניזוק קשה והתפילות בו המשיכו. בכל שנות קיומה ניסתה האגודה הדתית היהודית של חרודים להתנתק מקהילת הר׳מאנוב מסטץ וליצור קהילה יהודית עצמאית .יהודי העיר התלוננו על תשלומים גבוהים שנדרשו לשלם בעבור שרותי הרב שהגיע מהר׳מאנוב מסטץ וכדומה. יהודי חרודים לא הצליחו לרשום קהילה יהודית עצמאית עד מלחמת העולם השנייה .לאחר הכיבוש הנאצי נאסרה פעילות האגודה הדתית .פעילות האגודה לא חודשה לאחר המלחמה. בזמן מלחמת העולם הראשונה הגיע לחרודים ,כמו לישובים רבים בסביבה ,גל גדול של פליטים יהודיים מגליציה ומבוקובינה. מספר הפליטים היהודים המדויק בעיר לא ידוע ,אך בשנת ,1918כאשר כבר חזרו פליטים רבים לבתיהם במזרח ,עדיין התגוררו בעיר 142פליטים יהודיים .האגודה היהודית של חרודים דאג לאכסנתם ,האכלתם והעסקתם של הפליטים .עורך הדין ד”ר אדוארד סטראס ) (JUDr. Edvard Strassהוביל את המאמץ לעזור לפליטים מן המזרח .בבית הקברות היהודי של חרודים נשתמר קבר אחד של פליט מגליציה אם כי ניתן להניח בבטחון כי יותר פליטים כאלה נקברו בבית הקברות של העיר. בבסוף המאה הי”ט ובזמן הרפובליקה הצ׳כוסלובקית הראשונה היו יהודים רבים תושבים מכובדים בעיר .חנויות רבות במרכז העיר היו בבעלות יהודית .ברחוב שירוקה ) ,(Širokáלמשל ,היתה חנות כלי בית של משפחת אדלר ,חנות הבדים והקונפקציה של משפחת אגולר ) (Agulárוחנות הבגדים של משפחת ברייטנפלד .מספר מסבאות בעיר היו בבעלות יהודית. משפחת ויץ ) (Witzניהלה מזקקה לליקר .משפחת סטראס היתה מן המשפחות החשובות בעיר .מלבד עורך הדין אדוארד סטראס חי בחרודים גם אמיל סטראס שניהל חנות כל בו בפינת הרחוב מול בית המלון ”בידה” )הבניין נהרס והיום נמצאת במקום גינה ציבורית קטנה ופסלו של ט.ג .מאסאריק( .בית החרושת פ.ל .פופר ) (F. L. Popperהיה מפעל הנעליים הגדול ביותר בעיר והחליף את מפעל הנעליים של הסנדלר היהודי מוריץ בק ) (Beckואשתו ברבורה .אמיל סאלוס )(Emil Saus היה סוחר חשוב בחרודים ,הוא ניהל חנות למוצרים מיובאים ומפעל לקליית קפה ואגוזים .הקפה של סאלוס היה ידוע בטיבו ונמכר גם בסניף החברה בפראג .ד”ר ארתור פאכנר ) ,(MUDr. Artur Pachnerרופא שיניים וטכנאי ,היה מחשובי העיר. הוא ניהל מרפאה בפינת כיכר רסלובו )) (Resslovo náměstíכיום חנות תמרוקים( .הוא כתב מספר מאמרים מקצועיים שנחשבו פורצי דרך בתחום רפואת השיניים 92 .מיהודי העיר חרודים גורשו למחנות ריכוז 86 ,מהם נספו .יאן ,נכדו של אמיל סאלוס ניצל ,חזר לעיר לאחר המלחמה ופתח מחדש את העסק המשפחתי .לאחר ההפיכה הקומוניסטית של שנת 1948הולאם בית העסק המשגשג של המשפחה ויאן עזב את העיר יחד עם אשתו ובנו .הוא עלה לארץ ומאוחר יותר השתקע בקנדה .לאחר מהפכת הקטיפה של שנת 1989ביקר בקביעות בעיר ,שיפץ את בית הוריו וחיפש את קברי המשפחה בבית הקברות היהודי שצמחייתו גדלה פרא. ) 55
(
i
j
a
k r
m
vlastnili Židé, rodina Witzova vyráběla likéry. Významná byla rodina Strassova, kromě advokáta Edvarda Strasse žil v Chrudimi i Emil Strass, který měl na rohu proti hotelu Bída svůj obchodní dům (dnes zbořen, na jeho místě zeleň s bustou T. G. Masaryka). Největší chrudimská továrna na obuv F. L. Poppera se stala nástupcem podniku židovského obuvníka Mořice Becka a jeho ženy Barbory. Známým chrudimským obchodníkem byl i Emil Salus, který založil obchod koloniálním zbožím a pražírnu kávy a burských oříšků, Salusova káva se prodávala i v pobočce v Praze a patřila mezi vyChrudim. Dům rodiny Strassovy (demolován v 70. letech). The Strass family house (demolished in the 1970’s).
חרודים .בית משפחת סטראס )נהרס בשנות השבעים של המאה העשרים(.
é
k
c
i
b
u
d
r
p a
v
ů
d
i
ž
y
p
o
t
s
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
hlášené. Významnou, i když nedoceněnou osobností, byl MUDr. Artur Pachner, zubní lékař a technik, který provozoval svou praxi v domě na rohu Resslova náměstí (dnes drogerie) a napsal několik objevných prací ve svém oboru. Nacisté odvlekli z Chrudimi celkem 91 osob, z nichž 85 v lágrech zahynulo. Koncentrační tábory přežil vnuk Emila Saluse Jan, který se do Chrudimi vrátil a znovu obnovil rodinný obchod. Po komunistickém puči mu však byla vzkvétající živnost znárodněna a on spolu s manželkou a synem emigroval — nejprve do Izraele a odtud do Kanady. Do Chrudimi se po r. 1989 pravidelně vracel, opravil restituovaný dům po rodičích a hledal také hroby svých předků na tehdy zcela zarostlém hřbitově. Hřbitov byl vybudován na pozemku, zakoupeném v dubnu 1889 v blízkosti novoměstského hřbitova na východním okraji města. Stavba byla zadána místnímu staviteli Emanuelu Jeřábkovi a již v říjnu téhož roku byl položen základní kámen. Hřbitov se otvíral ještě nedokončený po smrti starosty spolku M. Vohryzka, který byl na hřbitově jako první v lednu 1890 pochován. Hřbitov má rozlohu 2 022 m2, je ohrazen cihlovou zdí, v níž je také umístěna monumentální vstupní brána, která sloužila jako márnice. Po jejích bocích jsou kované vstupní branky. Hlavní vstup do márnice byl orámován nápisem v češtině „Smrt brána života“, který však byl s celou budovou zdevastován a dosud nebyl obnoven. Uvnitř se původně nacházela deska se jmény zakladatelů hřbitova. Nejstarší náhrobek je z roku 1890, nejmladší z r. 1940. Náhrobků se dochovalo zhruba 100, ale vzhledem k pokračující rekonstrukci toto číslo patrně vzroste. Na některé náhrobky byla po válce dotesána jména obětí nacismu. Dle docho-
k
é
m
k r
a
j
i
(
56 )
Chrudim. Plánek na stavbu hřbitova v Chrudimi (1891). A cemetery construction layout (1891).
.(1891) תכנית בית הקברות בחרודים.חרודים
The cemetery was founded on a lot that was purchased in April 1889 and situated near a modern municipal cemetery in the eastern suburb. Its construction was commissioned with a local master-builder named Emanuel Jeřábek and its foundation stone was laid as early as October of 1889. The cemetery was open to the public while unfinished after the death of the Union’s mayor, M. Vohryzek, who was the first person to be buried there in January 1890. The cemetery occupies 2022 m2 and it is fenced by a brick wall fitted with a monumental entrance gate that used to serve as a morgue. Its each side is completed with forged smaller entrance gates. The main morgue entrance was framed with a Czech inscription reading this: “Death — Gate to Life”. Unfortunately, this ornament and the whole board on which it was displayed were devastated and have not been restored yet. The interior of the morgue also used to show a board with the names of the cemetery founders. The oldest tombstone comes from 1890 and the most recent one from 1940. There are about 100 preserved tombstones whose number will probably go up thanks to ongoing reconstruction work. After WWII, the names of Nazi victims were additionally engraved on some tombstones. A well-preserved historical plan tells us about the original layout of graves consisting of three sections: cemetery founders’ graves, children’s graves and foreigners’ graves. Considering the age of the cemetery, most of its tombstones are modern and do not differ from Christians’ graves substantially. They are often made of black polished granite, and are finished with metal fence. However, there are also several argillite tombstones with typical Jewish symbols (wreaths or vine tree) or a grave monument shaped like a Roman column. The most frequent symbol appearing on the modern-age gravestones is David’s star. The gravestones are marked with Hebrew-German, Hebrew-Czech and only German or only Czech inscriptions. The only gravestone with exclusively Hebrew engravings is found on the grave of the Galician fugitives from WWI that is further characteristic with the typical shape of an argillite stela. The cemetery stopped to be used for burial purposes after the end of WWII as there were no Jews left in the town. It thus became severely dilapidated. The fence wall and the morgue were devastated; the gravestones were taken down, many graves collapsed, and some gravestones ended in the hands of thieves. Today, the cemetery is the property of the Jewish Community of Prague. It is being gradually restored by a professional stonemason who repairs all damaged, tilting or fallen down tombstones. The morgue, which was also badly damaged, underwent basic preservation procedures. Its collapsed roof was replaced. So was a wooden door that was set in the entrance coming from the cemetery. The interior,
vaného plánku můžeme sledovat rozmístění hrobů na hřbitově — je zde sekce hrobek zakladatelů hřbitova, sekce dětských hrobů a hrobů pro cizince. Vzhledem ke stáří hřbitova zde již převládají moderní náhrobky, které se příliš neliší od křesťanských — černá leštěná žula, kovové ohrazení hrobového místa. Je zde však i několik opukových náhrobků s typickými židovskými symboly (věnec, vinný kmen) či pomník ve tvaru římského sloupu. Na novodobých náhrobcích je nejčastějším symbolem Davidova hvězda. Na náhrobcích se vyskytují hebrejsko-německé, hebrejsko-české i pouze německé nebo české nápisy. Výlučně hebrejský je náhrobek haličského uprchlíka z 1. světové války, který má typický tvar opukové stély. Chrudim. Vstupní brána chrudimského hřbitova. The cemetery entrance gate. . שער הכניסה לבית הקברות.חרודים
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
(
57 )
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
(
i
58 )
however, remains damaged and devalued with graffiti of an anti-Semitic nature. Even though the interior plaster has been almost completely ruined, its wall with a door (on the cemetery side) still retains fragments of Hebrew inscriptions. At present, volunteer work is also organized to cultivate overgrown weeds and to restore the main road running along the cemetery.
Hřbitov se po válce přestal používat, protože v Chrudimi již žádní Židé nebyli a postupně chátral. Ohradní zeď i márnice byly zdevastovány, náhrobky povaleny, řada hrobů se propadla a některé náhrobní kameny odnesli zloději. Hřbitov je dnes v majetku pražské židovské obce, je postupně rekonstruován kameníkem, který opravuje poškozené, nakloněné nebo spadlé náhrobky. Rovněž na zdevastované márnici proběhly základní záchranné práce, byla vyměněna propadlá střecha a nahrazeny dřevěné dveře ve vchodu ze hřbitova. Interiér je dosud poškozen a znehodnocen sprejovými nápisy antisemitského charakteru. Přestože vnitřní omítka takřka podlehla zkáze, na stěně s dveřmi z hřbitovní strany jsou fragmenty hebrejského nápisu. Na hřbitově probíhají i dobrovolné práce na kultivaci přerostlé vegetace a obnově základní cesty po obvodu hřbitova.
Chrudim. Různé typy hřbitovních náhrobků. / Various types of cemetery tombstones.
. סוגים שונים של מצבות קבורה.חרודים Dole: Hřbitov – celkový pohled. At the bottom: An overall view.
. בית הקברות בחרודים – מבט כללי:למטה
בית הקברות היהודי בחרודים נוסד בשנת 1889על מגרש שנרכש בקרבת בית הקברות של העיר החדשה בקצה העיר .מלאכת התכנון הופקדה בידי המהנדס המקומי עמנואל יר׳אבק ) .(Emanuel Jeřábekאבן הפינה של בית הקברות הונחה בשנת 1889ובינואר 1890נערכה הלוויה הראשונה בבית הקברות שבנייתו עוד לא הסתיימה ,היתה זו הלוייתו של מ .ווהריזק ) ,(M. Vohryzekנשיא האגודה היהודית הדתית. בית הקברות ,ששטחו 2022מ”ר מגודר בקיר לבנים .מצדי שער הכניסה המונומנטלי ובית הטהרה שלצידו נמצאים שני שערי כניסה קטנים עם שבכות ברזל .מעל שער הכניסה נחרתה הכתובת ”המוות שער לחיים” בשפה הצ׳כית .המבנה מוזנח ולא משופץ .בתוך בית הטהרה הותקן לוח זכרון עם שמות המייסדים .המצבה העתיקה ביותר היא משנת 1890והצעירה ביותר היא משנת .1940 כ 60-מצבות נמצאו עד כה ,עם עבודות השיקום של בית הקברות צפוי מספר המצבות שימצאו לגדול .על כמה מצבות הוספו לאחר מלחמת העולם השניה שמות הנספים בשואה .תכנית בית הקברות שנשתמרה מתעדת את חלוקת הקברים בבית הקברות .נמצא כאן קבר מייסד בית הקברות ,חלקה מיוחדת לקברי ילדים וחלקה לזרים. בית הקברות בחרודים הוא חדש יחסית ורוב המצבות הן מודרניות ,בדומה לבתי קברות נוצריים נמצא כאן אבן גרניט שחורה ושבכות מתכת מסביב לחלקות הקבר .על כמה מצבות עשויות אבן גיר ניתן למצוא סמלים יהודיים )זר פרחים ,ענף גפן( או מצבה בדמות עמוד רומי .על המצבות החדשות יותר מסותת בדרך כלל מגן דויד .הכיתוב על המצבות הוא בשילובים של עברית וגרמנית, עברית וצ׳כית או גרמנית וצ׳כית בלבד .מצבת הקבר של פליט יהודי מגליציה שנפטר בזמן מלחמת העולם הראשונה כתובה עברית בלבד. לאחר מלחמת העולם השניה לא היה בית הקברות בשימוש ושלטה בו הזנחה .חומת בית הקברות ובית הטהרה ניזוקו .מצבות רבות נפלו על הארץ ומצבות אחרות נגנבו. בית הקברות נמצא היום בבעלות הקהילה היהודית בפראג .והוא עובר שיפוץ .המצבות מתוקנות בהדרגה ומוצבות במקומן ,גג בית הטהרה נבנה מחדש והותקנו בו דלתות עץ חדשות. פנים בית הטהרה עוד לא שופץ וניתן להבחין בכתובות אנטישמיות שרוססו על הקירות .למרות ההרס הרב בפנים בית הטהרה ,ניתן להבחין בחלקי כתובות עבריות על הקיר שפונה לבית הקברות .מדי פעם עוסקים מתנדבים בדילול צמחיית הפרא ושחזור השבילים בבית הקברות.
) 59
(
i
j
a
k r
m
é
k
c
i
b
u
d
r
p a
v
ů
d
i
ž
y
p
o
t
s
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
(
60 )
ְפּ ֵר ׳ ְס ט א ְב ְל ק י
p ř e s t a v l k y
p ř e s t a v l k y
První zmínka o obci Přestavlky pochází z r. 1319, kdy je jako majitel uváděn Ctibor de Drziestawlk. Majitelé obce, resp. celého panství, se v průběhu dějin často měnili. V 1. polovině 15. století vlastnil panství Aleš z Bětovan, po něm vladykové z Přestavlk. V r. 1454 daroval Přestavlky král Ladislav (řečený Pohrobek) pánům Janovi z Kozojed a Jiřímu z Pouchobrad. Od 16. století se vlastníků vystřídala celá řada, posledními byli Auerspergové, kteří měli na Chrudimsku rozsáhlá panství. Židovské osídlení je v Přestavlkách doloženo od 18. století, prokazatelně již před r. 1724, kdy proběhlo celozemské sčítání Židů. Z roku 1777 se dochovaly plánky na stavbu synagogy, která byla do konce 18. století skutečně realizována. V okolí synagogy se postupně soustředila zástavba 11 židovských domů, které vytvořily malou čtvrť v severovýchodní části obce, dalších šest jich stálo odděleně v jiných ulicích — v roce 1825 tak v obci bylo 17 židovských domů se 154 obyvateli. V polovině 19. století tvořili Židé asi třetinu obyvatel obce. Z Přestavlk došlo stejně jako z jiných malých obcí po uvolnění poměrů v 2. polovině 19. století k migraci do větších center v okolí. Židovská obec zde byla zrušena v roce 1892 a poté byly Přestavlky připojeny k židovské náboženské obci v Heřmanově Městci. Na počátku 20. století žilo v Přestavlkách již jen 17 Židů (sčítání lidu 1910), podobný počet lze předpokládat také před druhou světovou válkou. Na seznamech obětí holocaustu figuruje pět osob, jejichž posledním trvalým bydlištěm byly Přestavlky. Ze známých rodáků obce je třeba jmenovat význam-
The little town of Přestavlky is situated about 10 km west of Chrudim. The first mention of the town dates back to the year 1319 when Ctibor de Drziestawlk was reported to be its manorial lord. The owners of the town, or rather of the whole estate, changed during the course of time rather frequently. In the first half of the 15 th century, the estate was owned by Aleš of Bětovany who was succeeded by the noblemen of Přestavlky. In the year 1454, King Ladislav (nicknamed Posthumous Child) donated Přestavlky to the lords Jan of Kozojedy and Jiří of Pouchobrady. From the early 16 th century onward, the estate had several owners, the last one being the Auerspergs who held vast property in the Chrudim Region.
Přestavlky. Cesta ke hřbitovu. / A road leading to the cemetery.
. הדרך לבית הקברות.פר׳סטאבלקי
The Jewish settlement of Přestavlky was first documented in the 18 th century, the first really demonstrable evidence going back to the time before 1724 when a nationwide Jewish census was taken. The initial plans for the construction of a synagogue are dated 1777. Indeed, its building had been finished by the end of the 18 th century. Gradually, the area surrounding the synagogue was built up with 11 Jewish houses that created a small town quarter on the southeast side of the town. A further 6 houses were erected in other streets. In the year 1825, the town had a total number of 17 Jewish houses with 154 inhabitants. In the mid 19 th century, the Jews represented about one third of the town’s population. Following the relaxation of social and political conditions in the second half of the 19 th century, many Jews of Přestavlky began to migrate to bigger towns and cities. The local Jewish community was cancelled in 1892 and Přestavlky joined the Jewish community of Heřmanův Městec. At the beginning of the 20 th century, Přestavlky had only 17 people of Jewish religion (according to the 1910 census); whereas a similar number can be estimated to have been valid prior to WWII. The lists of holocaust victims report 5 people whose last known address was in Přestavlky. A renowned native of this town was Viktor Vohryzek, a leading representative of the Czech-Jewish movement, writer and physician (1864–1918). The local synagogue built at the late 18 th century was reconstructed in 1852. It continued to serve its purpose until the early 20 th century, yet around the year 1920 it was changed into a family house that has survived until now (building No. 91). The existence of the synagogue is further documented with the north-exposed wall of the building. Some time in the mid 19 th century a school was established. However, no detailed information is available about its construction or architectural value. The town had its own ritual bath — the mikveh that was arranged in a stone house located southwest of a local chateau in 1858 (this mikveh replaced a former wooden one that, however, used to be equipped with a copper boiler for water heating). The stone house (today its No. is 82) as well as its construction plans have been retained. So has been a small nearby spring that used to supply water to the bath by gravity feed. In the year 1844, the Jewish community had its own cemetery built on a lot situated 0.5 km north of the town. The community purchased this piece of land from the owner of Přestavlky’s large farm estate, Prince Fr. X. Auersperg. The cemetery area of 1 518 m2 comprises about 70 tombstones of which as few as 6 still remain upright, the others lay toppled on graves or are saved by the cemetery wall. Modern tombstones often fell prey to thieves. The tombstones bear Hebrew-German and HebrewCzech inscriptions. The number of tombstones with Hebrew only is minimum. The decorative motifs that can be observed here include: floral ornaments, symbols related to the names of the deceased (lion),
ného činitele česko-židovského hnutí, spisovatele a lékaře Viktora Vohryzka (1864–1918). Synagoga, postavená na konci 18. století, byla v r. 1852 přestavěna. Svému účelu sloužila do počátku 20. století, kolem roku 1920 byla přestavěna na rodinný dům, který dodnes stojí (čp. 91) a existenci synagogy dokládá severní stěna budovy. Někdy kolem poloviny 19. století zde byla založena i škola, o jejíž stavbě však nevíme nic bližšího. V obci byla i rituální lázeň — mikve, která byla vybudována v kamenném domku jihozápadně od zámečku v r. 1858 (na místě starší dřevěné, která již byla vybavena měděným kotlem k ohřevu vody). Domek (dnes čp. 82) i plány na jeho stavbu se dochovaly,
355
➛ Hrochův Týnec
Přestavlky Trojovice
Zájezdec
Řestoky
➛ Chrast s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
k
é
m
k r
a
j
i
(
61 )
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
stejně jako studánka v jeho sousedství, ze které se samospádem lázeň napouštěla. Židovská obec zbudovala roku 1844 vlastní hřbitov na pozemku vzdáleném 0,5 km severně od obce, který pro ten účel zakoupila od majitele přestavlckého velkostatku, knížete Fr. X. Auersperga. Na pozemku 1518 m2 se nachází cca 70 náhrobků, bohužel pouze šest jich je vztyčených, ostatní leží na hrobových místech nebo jsou shromážděny u hřbitovní zdi. Novodobé náhrobky padly často za oběť zlodějům. Na náhrobcích jsou hebrejsko-německé a hebrejsko-české nápisy, pouze hebrejských je minimum. Z ozdobných prvků se zde vyskytují rostlinné motivy, symboly, související se jmény zesnulých (lev), osmicípá hvězda, palma, baldachýn. Některé náhrobky mají v horní části ozdobné novogotické motivy. Nejstarší náhrobky jsou novobarokní, jsou typologicky shodné s náhrobky z Golčova Jeníkova — tedy jsou provedeny z části z bílého mramoru s jemně členěnou konturou, zdobeny mělkými rýhami a jejich nápisy jsou provedeny kultivovaným kvadrátním písmem. Hřbitov je obehnán kamenno-cihlovou zdí, místy již silně poškozenou, vegetace je udržována v té míře, aby hřbitov nezarostl náletovými dřevinami.
Přestavlky. Náhrobek Moritze Meisla. / Moritz Meisl’s tomsbtones.
. מצבת הקבר של מוריץ מייזל.פר׳סטאבלקי
k
é
m
k r
a
j
i
(
62 )
eight-pointed star, palm, or baldachin. Some tombstones have their upper parts decorated with New Gothic ornaments. The oldest tombstones are completed in the New Baroque style and are typologically identical with those in Golčův Jeníkov — (they are made partly of white marble with a finely articulated outline, decorated with shallow grooves, and their inscriptions are written in a cultivated quadrate type). The cemetery is fenced with a wall of stone and brick that is badly damaged in certain parts. The spread of green growth is maintained to prevent the cemetery from overgrowing with self-sowing wooden species.
אז היה הישוב בבעלותו של צטיבור דה,1319 ( הוא משנתPřestavlky) האיזכור המוקדם ביותר של הכפר פר׳סטאבלקי בבמחצית הראשונה של המאה. הישוב והאחוזה כולה החליפו בעלים פעמים רבות.(Ctibor de Drziestawlk) דרזייסטאוולק 1454 בשנת.( ואחר כך היתה שייכת לשושלת אדוני פר׳סטאבלקיAleš z Bětovan) הט”ו היה אדון האחוזה אלש מבטובאני Jan z Kozojed a Jiří) ( את הכפר לאצילים יאן מקוזוידי וגיאורג מפואוחובראדLadislav) העניק המלך לאדיסלאב שהחזיקה באדמות רבות,(Auersperg) שושלת אאורספרג. מן המאה הט”ז החליפה האחוזה בעלים רבים.(z Pouchobrad . היתה האחרונה שבהם,באזור תכניות.1724 עוד לפני מרשם התושבים הארצי של שנת,ההתישבות היהודית בפר׳סטאבלקי מתועדת מן המאה הי”ח הישוב היהודי התרכז בקרבת. נשתמרו אך בית הכנסת נבנה רק לפני סוף המאה הי”ח1777 הבניה של בית הכנסת משנת עוד שישה בתים יהודיים נוספים עמדו בנפרד. בתים יצרו שכונה יהודית קטנה בחלק הצפוני מזרחי של הכפר11 .בית הכנסת במחצית המאה הי”ט מהווים. תושבים יהודים154- בתים בבעלות יהודית ו17 מתועדים1825 בשנת.ברחובות אחרים .היהודית שליש מתושבי הכפר הקהילה.לאחר הרפורמות של מחצית המאה הי”ט עוזבים יהודים רבים את הכפרים ועוברים לערים הגדולות באזור בתחילת. והיהודים שנשארו בכפר צורפו לקהילה היהודית בהר׳מאנוב מסטץ1892 היהודית בפר׳סטאבלקי נסגרה בשנת ( וניתן להניח כי מספרם היה1910 יהודים )על פי מרשם התושבים של שנת17 המאה העשרים חיו בפר׳סטאבלקי רק שמקום מגוריהם האחרון היה הכפר, ברשימות קרבנות השואה מופיעים חמישה אנשים.דומה לפני מלחמת העולם השניה .פר׳סטאבלקי היה מבני הכפר, פעיל בתנועה היהודית הצ׳כית,(1918–1864) (Viktor Vohryzek) הרופא והסופר ויקטור ווהריזק משנה זו.1920 ושימש כבית כנסת עד שנת1852 בית הכנסת שנבנה בסוף המאה הי”ח שופץ והורחב בשנת.הידועים .( הקיר הצפוני של המבנה מעיד על יעודו המקורי91 משמש הבנין בית מגורים והוא עומד על תילו עד היום )מספר חלקה מקוה הטהרה של.במחצית המאה הי”ט הוקם בכפר בית ספר יהודי אך אין פרטים מדויקים על המבנה ששימש אותו נבנה במקום1858 בשנת. קדרת נחושת לחימום המים מתועדת ברשומות,פר׳סטאבלקי היה בבית עץ מדרום מערב לארמון כמו גם באר מים, תכניות הבנין של בית האבן נשתמרו.(82 בית העץ מבנה אבן העומד על תילו עד היום )מספר חלקה . ממנה זרמו המים ישירות לבריכת מקווה הטהרה,שכנה
בשנת 1844נוסד בית קברות יהודי כ 500-מטרים צפונית לכפר .הקהילה קנתה את השטח מאדון אחוזת פר׳סטאבלקי ,הרוזן פראנטישק א .אאורספרג .בבית הקברות ,ששטחו 1518מ”ר נמצאות כ 70-מצבות .כיום ניצבות במקומן רק שש מצבות והשאר מוטלות במקומן על הקרקע או מרוכזות בקרבת קיר בית הקברות .מצבות חדשות יותר נפלו לעיתים קרובות קרבן לגניבה .על המצבות בבית הקברות ניתן להבחין בכיתוב בעברית וגרמנית ובעברית וצ׳כית .על כמה מצבות בודדות נמצא כיתוב עברי בלבד .על המצבות ניתן להבחין בעיטורים רבים ,מוטיבים צמחיים ,סמלים המתקשרים לשמות הנפטרים )אריה( ,כוכב מתומן ,עץ דקל או חופה .בחלקן העליון של כמה מהמצבות מסותתים עיטורים בסגנון ניאו גוטי .המצבות העתיקות ביותר הן מתקופת הבארוק והן דומות באופין למצבות הקבורה מגולצ׳וב יניקוב )מצבות אלה עשויות בדרך כלל שיש בהיר ,קווי המתאר שלהן עדינים וענפים ,הכיתוב על המצבות עדין ולא עמוק ,צורת האותיות מרובעת ומעודנת( .בית הקברות תחום בקיר אבן ולבנים ,הקיר פגום בכמה מקומות .הצמחיה בבית הקברות נשמרת כך ,ששטח בית הקברות לא יתכסה בשיחי פרא. ) 63
(
i
j
a
k r
m
é
k
c
i
b
u
d
r
p a
v
ů
d
i
ž
y
p
o
t
s
s
t
o
p
y
ž
i
d
ů
v
p a
r
d
u
b
i
c
z á j e z d e c Nejstarší zmínka o obci Zájezdec pochází z roku 1318 — tehdy místní osada patřila rodu Talacků. Majitelů se vystřídalo více, v roce 1749 koupil obec od rytíře Haugvice hradecký biskup Jan Josef Vratislav z Mitrovic. Židovské osídlení v obci je doloženo od 18. století, prokazatelně před celozemským sčítáním v roce 1724. První konkrétní údaje máme ze sčítání v r. 1837, kdy zde žilo 31 židovských rodin ve 20 domech. V polovině 19. století vzrostl počet domů v židovských rukou na 24 a Židé tvořili třetinu obyvatel obce. V poslední třetině 19. století se jejich počet v obci snižuje, v důsledku uvolnění politických poměrů se stěhují do měst v okolí. V roce 1910 žilo v obci pouze 16 osob židovského vyznání. Mezi oběťmi holocaustu figurují jména tří osob — rodiny Kobiasových, jejichž posledním bydlištěm před deportací byl Zájezdec. Židovské domy v obci nikdy netvořily kompaktní celek, byly rozptýlené mezi ostatními křesťanskými. V roce 1845 zdejší židovská obec zbudovala synagogu v empírovém slohu dle návrhu stavitele Tomáška z Chrudimi. Stála na místě starší modlitebny, jejíž dobu vzniku neznáme. Byla zbořena v roce 1923, kdy již zde židovská obec neexistovala. V obci byla i židovská škola, ve které se vyučovalo v letech 1860–1870, tedy v době největšího rozkvětu místní ŽO. Na severním okraji obce mezi silnicí do Přestavlk a rybníkem se dodnes nachází hřbitov o rozloze 2 223 m2. Přesná doba jeho vzniku není známa, pravděpodobný je vznik kolem poloviny 18. století, kdy se zde
k
é
m
k r
a
j
(
i
z á j e z d e c
64 )
זַ א יֵ י זְ ֵד ץ
Zájezdec. Věkem nakloněné stély. / Stelas slanting under the ravages of time.
. מצבות לוח נוטות על צדן.זאייזדץ
